לאף אדם אין תצלום של ישוע. הוא מעולם לא שימש כמודל לדיוקן או לפסל בתקופת חייו, אך הוא הופיע ביצירות של אומנים רבים לאורך השנים.‏

כמובן, אומנים אלה לא ידעו כיצד נראה ישוע באמת. התרבות שסבבה אותם, אמונותיהם הדתיות ורצונות פטרוניהם הכתיבו לעיתים תכופות את הצורה בה בחרו האומנים לתאר את ישוע. למרות זאת, ציוריהם ופסליהם יכולים להשפיע על ההשקפה בה מחזיקים אנשים על דמותו של ישוע והוראתו, ואף לטשטשה.‏

כמה אומנים תיארו את ישוע כחלש ושברירי, עם שיער ארוך וזקן דליל, או הציגו אותו כדיכאוני. במקרים אחרים מוצג ישוע כיצור על־טבעי, אפוף הילה ומרוחק מהסובבים אותו. האם התיאורים הללו מציגים את דמותו כפי שהייתה באמת? כיצד נוכל לדעת? אחת הדרכים היא לבחון פסוקים במקרא היכולים לשפוך אור על מראהו, ולעזור לנו להחזיק בהשקפה הנכונה לגביו.‏

ישוע ביטא מילים אלו בתפילה שנשא ככל הנראה בעת טבילתו (‏עברים י’:5;‏ מתי ג’:13–17‏). כיצד נראה גוף זה? כ־30 שנה קודם לכן גילה המלאך גבריאל למרים: ”הנה תהרי ותלדי בן... בן אלוהים” (‏לוקס א’:31,‏ 35‏). ואכן, ישוע היה אדם מושלם, כשם שהיה אדם הראשון בעת בריאתו (‏לוקס ג’:38;‏ קורינתים א’. ט”ו:45‏). ישוע ודאי היה גבר בנוי לתלפיות, ותווי פניו היו ככל הנראה דומים לאלו של אמו היהודייה, מרים.‏

בניגוד לרומאים שהיו מגולחים, לישוע היה זקָן כמנהג היהודים. זקן כמו זה שהיה לישוע הצביע על הופעה מכובדת ומהוגנת; הוא לא היה ארוך או מרושל. ישוע ללא ספק דאג לקצץ את זקנו ולסדר את שיער ראשו בקביעות. רק מי שנבדלו כנזירים, כמו שמשון, לא גזרו את שערותיהם (‏במדבר ו’:5;‏ שופטים י”ג:5‏).‏

ישוע עסק בנגרות ברוב 30 שנות חייו הראשונות, ולא עמדו לרשותו כלי עבודה מודרניים (‏מרקוס ו’:3‏). ניתן להסיק מכך שלישוע היה ודאי גוף חסון. בתחילת שירותו ”גירש מבית המקדש את כל אלה יחד עם הצאן והבקר, וגם פיזר את מטבעותיהם של מחליפי הכספים והפך את שולחנותיהם” לבדו, ללא כל עזרה (‏יוחנן ב’:14–17‏). כדי לבצע מעשה אמיץ זה נדרש אדם חזק ורב־עוצמה. ישוע השתמש בגוף שהכין לו אלוהים כדי למלא את המשימה שהטיל עליו: ”גם לערים אחרות עליי לבשר את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים, כי לשם כך נשלחתי” (‏לוקס ד’:43‏). היה צורך בכוח סבל יוצא דופן כדי ללכת ברגל ברחבי ישראל ולהכריז מסר זה.‏

ארשת פניו החמימה והתנהגותו הנעימה של ישוע ודאי הפכו את הזמנתו לקוסמת במיוחד עבור ”העמלים והעמוסים” (‏מתי י”א:28–30‏). יחסו החם  והאדיב נתן משנה תוקף להבטחתו לרענן את מי שהיו מוכנים להקשיב להוראתו. גם ילדים ביקשו את קרבתו, כשם שמציין המקרא: ”הוא כרך את זרועותיו סביב הילדים” (‏מרקוס י’:13–16‏).‏

אף־על־פי שחווה ייסורים במותו, ישוע לא היה אדם דיכאוני. לדוגמה, הוא תרם לשמחה במסיבת חתונה שנערכה בקָנָה כאשר הפך מים ליין (‏יוחנן ב’:1–11‏). במפגשים אחרים הוא לימד לקחים בלתי נשכחים (‏מתי ט’:9–13;‏ יוחנן י”ב:1–8‏).‏

מעל לכול, המסר שהכריז ישוע הפך את התוחלת המשמחת לחיות לנצח לבת־השגה עבור מאזיניו (‏יוחנן י”א:25, 26; י”ז:3‏). כאשר דיווחו 70 מתלמידיו על חוויותיהם מהבשורה, ”שמחה גדולה הציפה אותו” והוא אמר להם: ”שימחו ששמותיכם נכתבו בשמיים” (‏לוקס י’:20, 21‏).‏

מנהיגים דתיים בתקופת ישוע מצאו דרכים למשוך לעצמם תשומת לב ולהבליט את סמכותם (‏במדבר ט”ו:38–40;‏ מתי כ”ג:5–7‏). שלא כמותם, ישוע הנחה את שליחיו שלא ’לשלוט’ באחרים (‏לוקס כ”ב:25, 26‏). למעשה, ישוע התריע: ”היזהרו מן הסופרים האוהבים להתהלך לבושי גלימות ורוצים שיברכו אותם בברכות שלום בשווקים” (‏מרקוס י”ב:38‏).‏

בניגוד להם, נטמע ישוע בהמון והיו מקרים בהם לא ניתן היה לזהותו (‏יוחנן ז’:10, 11‏). אפילו בין 11 שליחיו הנאמנים, הוא לא התבלט מבחינה פיזית. יהודה איש קריות הבוגד נשק לישוע כ”סימן מוסכם” כדי לזהות אותו בפני האספסוף (‏מרקוס י”ד:44, 45‏).‏

אף־על־פי שפרטים רבים אינם ידועים, אין כל ספק שישוע לא נראה כפי שלעיתים קרובות מתארות אותו יצירות אמנות. אולם השאלה החשובה יותר אינה כיצד נראה ישוע באמת, אלא מהי השקפתנו כלפיו כעת.‏

ביום שבו אמר ישוע מילים אלו, הוא מת ונקבר (‏יוחנן י”ד:19‏). הוא נתן את חייו כ”כופר בעד רבים” (‏מתי כ’:28‏). ביום השלישי הקימו אלוהים כיצור רוחני ו”אפשר לו להיראות” לכמה מתלמידיו (‏מעשי השליחים י’:40;‏ פטרוס א’. ג’:18‏). כיצד נראה ישוע כאשר נגלה בפני תלמידיו? ככל הנראה דמותו הייתה שונה מהמקורית, משום שאפילו תלמידיו הקרובים לא זיהו אותו מייד. מרים המגדלית חשבה שהוא הגנן; ושניים מתלמידיו, שהיו בדרכם אל עמאוס, החשיבו אותו לזר (‏לוקס כ”ד:13–18;‏ יוחנן כ’:1,‏ 14, 15‏).‏

כיצד עלינו לדמיין את ישוע כיום? למעלה מ־60 שנה אחרי מותו ראה שליחו האהוב יוחנן חזונות של ישוע. יוחנן לא ראה דמות גוססת על צלב. הוא ראה את ”מלך המלכים ואדון האדונים” – המלך במלכות אלוהים, שבקרוב יכניע את אויבי אלוהים, הן הרוחניים והן האנושיים, ויביא ברכות נצחיות לאנושות (‏ההתגלות י”ט:16; כ”א:3, 4‏).‏