מטרתו של הרודוטוס הייתה להעלות על הכתב את הסיבות שעמדו מאחורי מלחמות היוונים, ובמיוחד את הסיבות לפלישות הפרסים בשנים 490 ו־480 לפה”ס. האחרונה מביניהן אירעה כאשר הרודוטוס היה ילד. בנוסף לנושא מרכזי זה, הוא תיעד בהרחבה כל פרט שמצא לגבי העמים שהושפעו מהתפשטותה של ממלכת פרס.‏

הרודוטוס היה מחבר ברוך כישרון. כתביו מקיפים ביותר, והוא כלל בהם כל פרט שלטעמו היה חיוני להבנת הסיפור השלם. הישגיו יוצאים מגדר הרגיל מכיוון שהוא לא יכול היה להתבסס על תיעודים מדיניים רשמיים של רצף המאורעות ההיסטוריים, שהרי תיעודים מעין אלה כמעט לא היו בנמצא.‏

בימים ההם מעטים טרחו לתעד את ההיסטוריה, אלא אם כן הם רצו להתפאר במעשי גבורה ולחקוק אותם על גבי מצבות. הרודוטוס היה צריך להסתמך על תצפיות, סיפורי עם ועדויות לגבי האירועים שרצה לתעד. על מנת לאסוף מידע, הוא ערך מסעות נרחבים. הוא גדל במושבה היוונית הליקרנסוס (כיום העיר בודרום בדרום טורקיה) וביקר באזורים רבים ביוון.‏

 במסעותיו הגיע הרודוטוס צפונה לים השחור ולסקיתיה (כיום בשטחי אוקראינה); דרומה לארץ ישראל ולצפון מצרים; ומזרחה ככל הנראה עד בבל. בימיו האחרונים שהה כנראה במערב, במושבה יוונית ששכנה באזור שנמצא כיום בדרום איטליה. בכל מקום שאליו הגיע, הוא ערך תצפיות ותשאל אנשים כדי לאסוף מידע מהמקורות שנחשבו בעיניו לאמינים ביותר.‏

עד כמה מדויקים כתביו של הרודוטוס? הדברים שכתב לגבי הארצות שבהן ביקר ולגבי מה שראה במו עיניו נחשבים למדויקים. תיאוריו לגבי מנהגים שלא היו מוכרים ביוון — כגון מנהגי הקבורה בבית המלוכה הסקיתי ודרכי החניטה של המצרים — תואמים במידת מה לתגליותיהם של הארכיאולוגים. נאמר ששפע המידע שהרודוטוס תיעד באשר למצרים ”עולה בחשיבותו על כל הכתבים שנכתבו בימי קדם לגבי מדינה זו”.‏

אך לעיתים קרובות לא הייתה להרודוטוס ברירה אלא להסתמך על עדויות לא־מהימנות. נוסף על כך, בני דורו האמינו בחוזקה שהאלים מתערבים בענייני האדם. לכן חלק מכתביו אינם עולים בקנה אחד עם הסטנדרטים של ההיסטוריונים בימינו. בכל אופן, הרודוטוס ניסה להפריד בין עובדות לאגדות. הוא הפעיל שיקול דעת והצהיר שהוא אינו מאמין לכל מה שסיפרו לו. הרודוטוס הסיק את מסקנותיו לאחר ניפוי מקורות המידע ועריכת השוואות ביניהם.‏

אין ספק שהחיבור ההיסטוריות הוא מפעל חייו של הרודוטוס. בהתחשב במקורות שעמדו לרשותו, זהו אכן הישג מרשים ביותר.‏