בכוחו של המקרא לשנות חיים
בכוחו של המקרא לשנות חיים
”הטרידו אותי הרבה שאלות” (ראודל רודריגז רודריגז)
שנת לידה: 1959
ארץ לידה: קובה
עבר: מורד פוליטי
רקע: נולדתי בהוואנה שבקובה, וגדלתי בשכונת עוני שבה קטטות רחוב היו מאוד נפוצות. כשגדלתי התעניינתי מאוד בג׳ודו ובאומנויות לחימה אחרות.
הייתי תלמיד טוב וההורים שלי עודדו אותי ללכת ללמוד באוניברסיטה. כשלמדתי באוניברסיטה התחלתי לחשוב שצריך לשנות את המערכת הפוליטית במדינה שלי. אז החלטתי למרוד ולהתנגד למשטר. אני ועוד סטודנט תקפנו שוטר — ניסינו לגנוב ממנו את האקדח שלו — ובעקבות זאת השוטר נפצע קשות בראשו. חבר שלי ואני נתפסנו ונשלחנו לכלא, ונידונו למוות בידי כיתת יורים. הייתי רק בן 20 והינה עמדתי למות!
כשהייתי לבד בתא הכלא התחלתי לדמיין איך אתנהג מול כיתת היורים. לא רציתי להראות שום פחד. באותו הזמן גם הטרידו אותי הרבה שאלות. שאלתי את עצמי: ’למה יש כל כך הרבה אי־צדק בעולם? האם יש משהו מעבר לחיים האלה?’
כיצד שינה המקרא את חיי: עונש המוות שנגזר עלינו הומתק לבסוף ל־30 שנות מאסר. בשלב הזה פגשתי כמה מעדי־יהוה, שישבו בכלא בגלל האמונה שלהם. מאוד התרשמתי מהאומץ לב של עדי־יהוה ומהשלווה שהם הקרינו. הם נכלאו שלא בצדק אבל הם לא היו אנשים כעוסים ומרירים.
עדי־יהוה לימדו אותי שלאלוהים יש מטרה לגבי האנושות. הם הראו לי מתוך המקרא שהוא יהפוך את כדור הארץ לגן עדן שלא יהיו בו פשע ואי־צדק. הם לימדו אותי שכדור הארץ יתמלא באנשים טובים ושהם יוכלו לחיות לנצח בתנאים מושלמים (תהלים ל״ז:29).
אהבתי את מה שלמדתי מעדי־יהוה, אבל האישיות שלי הייתה מאוד שונה משלהם. לא יכולתי לדמיין את עצמי שומר על ניטרליות פוליטית או מפנה את הלחי השנייה. אז החלטתי לקרוא לבד את המקרא. כשסיימתי, הבנתי שעדי־יהוה הם האנשים היחידים שמתנהגים כמו המשיחיים הראשונים.
מתוך כל מה שלמדתי מהמקרא הבנתי שאני צריך לעשות שינויים דרסטיים בחיי. לדוגמה הייתי צריך לשנות את צורת הדיבור שלי ולהיפטר מההרגל לקלל כל הזמן. הייתי גם צריך להפסיק לעשן. וגם הבנתי שאני אצטרך להפסיק לנקוט צד בנושאים פוליטיים. לא היה קל לעשות את כל השינויים האלה, אבל בעזרת יהוה לאט לאט הצלחתי.
אחד השינויים הכי קשים שהייתי צריך לעשות הוא ללמוד לשלוט במזג שלי. עד היום אני מתפלל שיהוה ייתן לי שליטה עצמית. מאוד עזרו לי פסוקים כמו משלי ט״ז:32 שאומר: ”אדם סבלן טוב מגיבור, והשולט במזגו טוב מכובש עיר”.
ב־1991 נטבלתי כאחד מעדי־יהוה. הטבילה התבצעה בתוך חבית מים בכלא. שנה לאחר מכן, אני ועוד כמה מהאסירים שוחררנו ונשלחנו לספרד מכיוון שהיו לנו קרובי משפחה שם. כשהגעתי לספרד מייד התחלתי לנכוח באסיפות של עדי־יהוה. האחים קיבלו אותי כאילו הייתי איתם כבר שנים, והם עזרו לי להתחיל את חיי מחדש.
התועלת שצמחה לי מהשינוי: עכשיו אני אדם מאושר, ומשרת את אלוהים יחד עם אשתי ובנותינו. יש לי זכות גדולה להקדיש את רוב זמני כדי לעזור לאחרים ללמוד את המקרא. לפעמים אני נזכר באותו בחור צעיר שעמד למות, ואני אסיר תודה על כל הברכות שקיבלתי מאז. לא רק שאני חי אלא שגם יש לי תקווה. אני מצפה בכיליון עיניים לגן העדן המובטח — לתקופה שבה הצדק ישלוט ”והמוות לא יהיה עוד” (ההתגלות כ״א:3, 4).