איך מצאתי את הפתרון לאי־צדק
איך מצאתי את הפתרון לאי־צדק
סיפורה של אורסולה מנה
מאז שאני זוכרת את עצמי בער בי הרצון לראות כל אדם זוכה ליחס הוגן וצודק. בגלל הלהט הזה אפילו נשלחתי לכלא בגרמניה המזרחית הקומוניסטית. ושם, במקום הכי פחות צפוי, מצאתי את הפתרון לאי־צדק. הרשו לי להסביר.
נולדתי ב־1922 בעיירה הגרמנית הַלֶה, שיש לה היסטוריה מתועדת מלפני יותר מ־200,1 שנה. הלה נמצאת בערך 200 קילומטר דרומית מערבית לברלין והייתה אחד ממעוזי הפרוטסטנטיות הראשונים. אחותי קטי נולדה ב־1923. אבא שלנו היה איש צבא, ואימא הייתה זמרת בתיאטרון.
את הרצון העז שלי לתקן עוולות ואי־צדק ירשתי מאבי. כשהוא עזב את הצבא הוא קנה חנות. רוב הלקוחות שלו היו אנשים עניים, ולכן אבא שלי ריחם עליהם והרשה להם לשלם כשיתאפשר להם. אבל המחווה האצילית הזאת גרמה לו לפשוט את הרגל. מה שקרה לאבא שלי היה צריך ללמד אותי שהמלחמה באי־שוויון ואי־צדק לא פשוטה כמו שאולי חושבים. אבל קשה מאוד לכבות את אש האידיאליזם שבוערת בליבה של בחורה צעירה.
מאימא שלי ירשתי את הכישרון האומנותי, והיא הנחילה לקטי ולי את האהבה למוזיקה, שירה וריקודים. הייתי ילדה מאוד נמרצת, ולקטי ולי היו חיים נפלאים — עד שנת 1939.
תחילתו של סיוט
אחרי שרכשתי השכלה בסיסית, נרשמתי לבית־ספר לבלט ושם גם למדתי את ריקוד האוסטרוקסטאנס (מחול אקספרסיבי), לפי שיטתה של מרי ויגמן. היא הייתה חלוצת המחול האקספרסיוניסטי, שמצריך מן האומן לבטא את רגשותיו דרך ריקוד. גם התחלתי לצייר. כך ששנות העשרה המוקדמות שלי היו די מאושרות ומלאות בהתרגשות וחוויות למידה. אבל אז הגיעה השנה 1939 ואיתה מלחמת העולם השנייה. אסון נוסף ניחת עלינו ב־1941 כשאבא נפטר משחפת.
מלחמה היא סיוט מתמשך. אומנם הייתי רק בת 17 כשפרצה המלחמה, אבל הרגשתי כאילו העולם יצא מדעתו. ראיתי איך המוני אזרחים רגילים מוסתים על־ידי התעמולה הנאצית. ואז הגיעו המחסור, המוות והחורבן. הבית שלנו סבל נזקים כבדים כתוצאה מההפצצות, ובמהלך המלחמה כמה מקרובי משפחתי נהרגו.
בסוף המלחמה ב־1945 אימא, קטי ואני עדיין התגוררנו בהַלֶה. עד אז הייתי כבר נשואה, הייתה לי תינוקת, אבל הנישואין שלי היו מאוד מתוחים. אני ובעלי נפרדנו, וכדי לפרנס את עצמי ואת בתי עבדתי כרקדנית וציירת.
אחרי המלחמה נחלקה גרמניה לארבעה סקטורים, והעיירה שלנו שכנה בחלק שנשלט על־ידי ברית המועצות. כולנו היינו צריכים להתרגל לחיות תחת משטר קומוניסטי. ב־1949 הצד הגרמני שלנו, שבדרך כלל נקרא גרמניה המזרחית, הפך לרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית.
החיים תחת השלטון הקומוניסטי
באותן שנים אימי חלתה והייתי צריכה לטפל בה. התחלתי לעבוד במשרד ממשלתי מקומי. בינתיים התחברתי עם כמה סטודנטים שהתנגדו לממשל וניסו למחות על העוולות השלטוניות. לדוגמה מאחד הצעירים נשללה השכלה באוניברסיטה מכיוון שאבא שלו היה חבר במפלגה הנאצית. הכרתי טוב מאוד את הסטודנט הזה כי הרבה פעמים אהבנו להקשיב למוזיקה ביחד. חשבתי לעצמי, ’למה הוא צריך לסבול בגלל מה שאבא שלו עשה?’ נעשיתי יותר ויותר מעורבת עם אותם סטודנטים ולכן החלטתי להשתתף גם בהפגנות. פעם אחת אפילו שמתי עלונים במדרגות החיצוניות של בית משפט מקומי.
דבר נוסף שעורר את חוש הצדק שלי היה כמה מהמכתבים שנאלצתי להקליד בתור מזכירה ב”וועדת השלום האזורית”. במקרה אחר הוועדה תכננה, משיקולים פוליטיים, לשלוח חומר תעמולה קומוניסטי לאדם קשיש שחי בגרמניה המערבית על מנת לעורר חשדות נגדו. כל כך זעמתי על היחס הלא־הוגן כלפיו שפשוט החבאתי את החבילות במשרד, ולכן הן מעולם לא נשלחו.
”האישה הכי מסוכנת בחדר” נתנה לי תקווה
ביוני 1951 נכנסו שני גברים למשרד שלי והודיעו לי ”את עצורה”. הם לקחו אותי לכלא שנודע בשם רוטר אוקסה, או השור האדום. כעבור שנה הואשמתי בחתירה תחת יסודות המדינה. אחד הסטודנטים הסגיר אותי לידי השטאזי, המשטרה החשאית, וסיפר להם על המחאות שהשתתפתי בהן ועל העלונים שהפצתי. המשפט לא התנהל בצורה רצינית, כי אף אחד לא התייחס למה שאמרתי להגנתי. נידונתי לשש שנות מאסר. באותה תקופה חליתי ולכן הועברתי לאגף בית החולים של הכלא יחד עם בערך 40 נשים אחרות. כשראיתי את כל אותן נשים אומללות נתפסתי לבהלה, רצתי אל הדלת וחבטתי בה באגרופיי.
”מה את רוצה?”, שאל השומר.
”אני חייבת לצאת מכאן”, צעקתי. ”לא אכפת לי שתשים אותי אפילו בבידוד, רק תן לי לצאת מכאן!” כמובן הסוהר התעלם מתחינותיי. אחרי זמן קצר הבחנתי באישה שהייתה שונה משאר הנשים, העיניים שלה הקרינו שלווה פנימית. אז התיישבתי לידה.
”אם את רוצה לשבת לידי כדאי שתיזהרי”, היא אמרה להפתעתי, והוסיפה: ”אחרים פה חושבים שאני האישה הכי מסוכנת בחדר כי אני אחת מעדי־יהוה”.
לא ידעתי אז שעדי־יהוה נחשבו לאויבי המדינה הקומוניסטית. אבל מה שכן ידעתי עליהם זה ששני תלמידי מקרא (שמם הקודם של עדי־יהוה) ביקרו באופן קבוע אצל אבא שלי כשהייתי ילדה. בעצם אני גם זוכרת את אבא אומר: ”תלמידי המקרא צודקים!”
בכיתי מרוב הקלה כשפגשתי את האישה היקרה הזאת ששמה היה ברטה ברוגמייר. ”בבקשה תספרי לי על יהוה”, ביקשתי ממנה. מאז ואילך היינו הרבה ביחד ופעמים רבות שוחחנו על המקרא. בין היתר למדתי שהאל האמיתי, יהוה, הוא אלוהי אהבה, צדק ושלום. למדתי גם שהוא יבטל את כל הנזק שגרמו רודנים ואנשים רשעים. ”עוד מעט והרשעים לא יהיו עוד... אך הענווים יירשו את הארץ, ויתענגו על רוב שלום”, נאמר בתהלים ל״ז:10, 11.
שחרור ומנוסה אל המערב
השתחררתי מהכלא ב־1956 אחרי שריציתי קצת יותר מחמש שנות מאסר. חמישה ימים אחרי השחרור ברחתי מגרמניה המזרחית אל גרמניה המערבית. עד אז כבר היו לי שתי בנות, הנלורה וסבינה, שלקחתי איתי. שם בעלי ואני התגרשנו, ושוב נפגשתי עם עדי־יהוה. כשלמדתי את המקרא הבנתי שאני צריכה לשנות כמה דברים בחיי כדי לחיות לפי הסטנדרטים של יהוה. עשיתי את השינויים האלה ונטבלתי ב־1958.
מאוחר יותר התחתנתי, הפעם עם אחד מעדי־יהוה — קלאוס מנה. לקלאוס ולי היו נישואין מאושרים ושני ילדים משותפים, בנימין וטביה. למרבה הצער, קלאוס נהרג לפני כ־20 שנה בתאונה, ומאז אני אלמנה. אני מתנחמת מאוד בתקוות התחייה. אני יודעת שהמתים יוכלו לחיות שוב בגן עדן עלי אדמות (לוקס כ״ג:43; מעשי השליחים כ״ד:15). אני גם שואבת נחמה רבה מכך שכל ארבעת ילדיי משרתים את יהוה.
בזכות לימוד המקרא הבנתי שרק יהוה יכול להביא צדק אמיתי. להבדיל מבני אדם, הוא לוקח בחשבון את כל הנסיבות שלנו וגם את הרקע שלנו — פרטים שבדרך כלל נסתרים מעיני אחרים. ההבנה הנפלאה הזו נותנת לי שלווה פנימית כבר עכשיו, במיוחד כשאני רואה או חווה אי־צדק. בקהלת ה׳:8 כתוב: ”אם תראה עושק של העניים ועיוות משפט וצדק במחוזך, אל תתמה על כך. כי על הפקיד הגבוה הזה משגיח מישהו גבוה ממנו”. כמובן ”הגבוה” מכולם הוא בוראנו. ”הכול חשוף וגלוי לעיני מי שלפניו עלינו לתת דין וחשבון”, נאמר בעברים ד׳:13.
מבט לאחור על כמעט 90 שנה
אנשים לפעמים שואלים אותי איך זה היה לחיות תחת המשטר הנאצי ותחת המשטר הקומוניסטי. החיים תחת שני המשטרים האלה לא היו קלים. ושני סוגי הממשל האלה, כמו כל סוגי הממשלות שהקימו בני האדם, פשוט מאשרים שבני האדם לא יכולים לשלוט זה בזה בצורה מוצלחת. מה שנאמר במקרא בהחלט נכון: ”שלט האדם באדם לרעתו” (קהלת ח׳:9).
כשהייתי צעירה ותמימה חשבתי שבני האדם יכולים להקים שלטון צודק. עכשיו אני יותר חכמה. אני יודעת שרק בוראנו יכול להשכין צדק אמיתי בעולם. הוא יעשה את זה כשהוא ישים קץ לכל הרשעים ויפקיד את השלטון על כדור הארץ בידי בנו ישוע המשיח, שתמיד נתן עדיפות לטובת האחרים על פני טובתו שלו. על ישוע נאמר במקרא: ”אהבת צדקה ושנאת רֶשע” (עברים א׳:9). אני כל כך מודה לאלוהים שהוא משך אותי אל המלך הנפלא והצודק הזה, אשר תחת שלטונו אני מקווה להמשיך לחיות לנצח!
[תמונה]
עם בנותיי הנלורה וסבינה, אחרי שהגענו לגרמניה המערבית
[תמונה]
כיום, עם בני בנימין ואשתו סנדרה