קיבלתי את עמדת אלוהים בנושא הדם

סיפורו של רופא

הייתי באולם ההרצאות של בית־החולים וסיכמתי בפני קבוצת רופאים את מסקנות הנתיחה שלאחר המוות.‏ למנוח היה גידול ממאיר,‏ ואמרתי:‏ ”‏אנו יכולים להסיק שהסיבה המיידית למותו של הפציינט היתה תמס דם [‏פירוק יתר של כדוריות דם אדומות]‏ ואי־ספיקת כליות חמורה שנגרמה כתוצאה מעירוי דם מסיבי”‏.‏

פרופסור אחד נעמד והרעים בקולו,‏ ”‏האם אתה אומר שעירינו סוג דם לא מתאים?‏”‏ ”‏לא לכך התכוונתי”‏,‏ השבתי לו.‏ הראיתי לנוכחים שקופית של פיסה קטנה מהכליה של הפציינט,‏ והוספתי:‏ ”‏אנו יכולים לראות תמס [‏התפוררות]‏ של כדוריות דם רבות בכליה ומכאן להקיש שנגרם כשל חמור בתפקוד הכליות”‏.‏ * בשלב הזה כבר ניתן היה לחתוך את המתח בסכין והרגשתי יובש בפה.‏ למרות שהייתי רופא צעיר ומולי ניצב פרופסור,‏ הרגשתי שאינני יכול לחזור בי.‏

כשמקרה זה התרחש,‏ עדיין לא הייתי עד־יהוה.‏ נולדתי ב־1943 בסֶנְדַי,‏ עיר בצפון יפן.‏ מאחר שאבי היה פתולוג ופסיכיאטר,‏ החלטתי ללמוד רפואה.‏ בשנה השנייה שלי ללימודי רפואה,‏ ב־1970,‏ התחתנתי עם צעירה בשם מאסוּקוֹ.‏

עובר לתחום הפתולוגיה

מאסוקו עבדה כדי לעזור בפרנסה בזמן שאני  המשכתי בלימודיי.‏ תחום הרפואה קסם לי.‏ הייתי מלא פליאה ויראה בשל מורכבות גוף האדם!‏ אך יחד עם זאת,‏ מעולם לא הרהרתי בדבר קיומו של בורא.‏ סברתי שהמחקר הרפואי יכול להעניק משמעות לחיי.‏ לכן לאחר שהפכתי לרופא,‏ החלטתי להמשיך בלימודי הרפואה ולהתמקד בתחום הפתולוגיה — חקר מחלות לרבות מאפייניהן,‏ גורמיהן והשפעותיהן.‏

לאחר שערכתי נתיחות בחולים שמתו מסרטן,‏ התחלתי לפקפק ביעילות של מתן עירויי דם.‏ חולה סרטן בשלבים מתקדמים עלול להיות אנמי כתוצאה מדימום.‏ הואיל וכימותרפיה מחריפה את האנמיה,‏ הרופאים ממליצים לעתים קרובות על מתן עירויי דם.‏ אולם,‏ החשד שלי היה שעירויי דם יגרמו לסרטן להתפשט.‏ על כל פנים,‏ כיום ידוע כי עירויי דם גורמים לדיכוי המערכת החיסונית,‏ דבר המעלה את רמת הסיכון להופעה נשנית של גידול סרטני ומקטין את שיעור החולים שמתגברים על הסרטן.‏ *

המקרה שהוזכר בתחילת המאמר אירע בשנת 1975.‏ הפרופסור היה ממונה על הטיפול באותו מקרה וגם מומחה להמטולוגיה.‏ לכן אין פלא שהוא רתח מזעם למשמע דבריי על כך שעירוי הדם הוא שהוביל למותו של החולה!‏ אולם,‏ המשכתי בהסברי,‏ והוא נרגע בהדרגה.‏

לא עוד מחלות ומוות

באותה תקופה בערך,‏ ביקרה אצל אשתי אישה מבוגרת שהיתה עדת־יהוה.‏ היא השתמשה במילה ”‏יהוה”‏ בדברי הפתיחה שלה,‏ ואשתי שאלה מה משמעות המילה.‏ העדה השיבה,‏ ”‏יהוה הוא שמו של האל האמיתי”‏.‏ עוד מילדותה נהגה מאסוקו לקרוא במקרא,‏ אלא שבתרגום שקראה הוחלף שם יהוה במילה ”‏אדני”‏.‏ כעת היא הבינה שאלוהים הוא ישות,‏ ויש לו שם!‏

מאסוקו החלה ללמוד את המקרא עם העדה המבוגרת בו במקום.‏ כששבתי מבית החולים בערך בשעה אחת לפנות בוקר,‏ סיפרה לי אשתי בהתרגשות ש”‏המקרא אומר שהמחלות והמוות לא יהיו עוד!‏”‏,‏ ”‏זה באמת נהדר!‏”‏ השבתי.‏ היא הוסיפה ואמרה,‏ ”‏אני לא רוצה שתבזבז את זמנך מכיוון שהעולם החדש קרב ובא”‏.‏ חשבתי שהיא התכוונה שאפסיק לעבוד בתור רופא,‏ מה שהכעיס אותי מאוד וגרם למתח ביחסים בינינו.‏

למרות זאת,‏ אשתי לא הרימה ידיים.‏ היא התפללה לאלוהים וחיפשה פסוקים מתאימים להראות לי.‏ המילים בקהלת ב׳:‏22,‏ 23 נגעו ללבי במיוחד:‏ ”‏כי מה הווה לאדם בכל עמלו וברעיון שהוא עמל תחת השמש?‏ .‏.‏.‏ גם בלילה לא שכב לבו.‏ גם זה הבל הוא”‏.‏ המילים היו נכונות לגבי עבודתי — עשיתי לילות כימים בעבודתי כרופא מבלי להשיג סיפוק אמיתי.‏

בבוקר יום ראשון אחד ביולי 1975,‏ אשתי הלכה לאולם המלכות של עדי־יהוה.‏ לפתע החלטתי שגם אני רוצה ללכת לשם.‏ אשתי הופתעה מאוד לראות אותי והעדים קיבלו אותי בסבר פנים יפות.‏ מאז ואילך,‏ נכחתי בכל האסיפות של ימי ראשון.‏ כחודש לאחר מכן,‏  התחלתי ללמוד את המקרא עם אחד העדים.‏ אשתי נטבלה שלושה חודשים לאחר שעדי־יהוה ביקרו אצלה לראשונה.‏

מקבל את עמדת אלוהים בנושא הדם

עד מהרה למדתי כי דבר־אלוהים מורה למשיחיים ’‏להימנע מדם’‏ (‏מעשי השליחים ט״ו:‏28,‏ 29;‏ בראשית ט׳:‏4‏)‏.‏ מאחר שכבר היו לי ספקות באשר ליעילותם של עירויי הדם,‏ לא התקשיתי לקבל את עמדתו של אלוהים בנושא הדם.‏ * חשבתי לעצמי,‏ ’‏אם אכן קיים בורא וזה מה שהוא אומר,‏ אז זה חייב להיות נכון’‏.‏

כמו כן,‏ למדתי שהסיבה לחולי ולמוות היא החטא שירשנו מאדם (‏רומים ה׳:‏12‏)‏.‏ באותו זמן ערכתי מחקר על טרשת עורקים.‏ ככל שאנו מזדקנים,‏ עורקינו מתקשים ונעשים צרים,‏ וכך נגרמות מחלות לב,‏ הפרעות של המוח ושל כלי הדם במוח ומחלות בכליות.‏ ההסבר שהכול נובע מהחטא התורשתי נשמע לי הגיוני.‏ בעקבות זאת הלהיטות שלי למדעי רפואה החלה לדעוך.‏ רק יהוה יכול להביא מזור לחולי ולמגר את המוות!‏

במרס 1976,‏ שבעה חודשים לאחר שהתחלתי ללמוד את המקרא,‏ הפסקתי את מחקריי באוניברסיטת בית החולים.‏ חששתי שלא אצליח לעבוד שוב כרופא,‏ אבל מצאתי עבודה בבית חולים אחר.‏ נטבלתי במאי 1976.‏ החלטתי שהדבר הטוב ביותר שאוכל לעשות בחיי יהיה לבשר במלוא זמני,‏ כלומר לשרת כחלוץ,‏ ולכן ביולי 1977 התחלתי בפעילות זו.‏

מגן על עמדת אלוהים בנושא הדם

במחוז צ׳יבה היה צורך רב במבשרים,‏ לכן מאסוקו ואני עברנו לקהילה שם בנובמבר 1979.‏ מצאתי עבודה במשרה חלקית בבית חולים.‏ ביומי הראשון לעבודה,‏ קבוצת מנתחים התגודדה סביבי.‏ הם שאלו אותי ללא הרף,‏ ”‏איך תנהג,‏ בתור עד־יהוה,‏ אם יגיע לבית החולים חולה הזקוק לעירוי דם?‏”‏

הסברתי להם בצורה מכובדת שאציית לאלוהים בכל הנוגע לשימוש בדם.‏ הבהרתי להם שיש טיפולים חלופיים לעירוי דם ושאעשה כל שביכולתי כדי לעזור לחולים שלי.‏ לאחר דיון של שעה,‏ ראש סגל המנתחים אמר,‏ ”‏אני מבין.‏ אבל אם יגיע לבית החולים חולה עם אובדן דם חמור,‏ אנחנו נטפל במצב”‏.‏ הוא היה ידוע כאדם קשה,‏ אך לאחר השיחה פיתחנו יחסים טובים,‏ והוא תמיד כיבד את עיקרי אמונתי.‏

הערכתי לדם נבחנת

בזמן שירותנו בצ׳יבה,‏ בניית המשרדים הראשיים של עדי־יהוה באבינה,‏ יפן,‏ היתה בעיצומה.‏ אשתי ואנוכי נסענו לשם אחת לשבוע על מנת לדאוג לבריאותם של המתנדבים שעסקו בבניית המבנה,‏ שנקרא בית־אל.‏ כעבור מספר חודשים,‏ הוזמנו לשרת בשירות מלא בבית־אל שבאבינה.‏ לכן,‏ במרס 1981 עברנו להתגורר בבתי המגורים הזמניים שאיכלסו למעלה מ־500 מתנדבים.‏ בבקרים עזרתי בניקיון המקלחות והשירותים של אתר הבנייה,‏ ובשעות אחר הצהריים בדקתי חולים.‏

אחת המטופלות שלי היתה אילמה איזלוב,‏ שבאה ליפן מאוסטרליה ב־1949 ושירתה כשליחה.‏ היא חלתה בלוקמיה והרופאים אמרו לה שנותרו לה חודשים ספורים לחיות.‏ אילמה סירבה לקבל עירויי דם כדי להאריך את חייה ובחרה לחיות  את אחרית ימיה בבית־אל.‏ בזמנו,‏ תרופות כגון אריתרופואיטין,‏ חומר המאיץ את ייצור תאי הדם האדומים,‏ לא היו בנמצא.‏ לכן היו ימים שרמת ההמוגלובין בדמה צנחה ל־3 או 4 גרם!‏ (‏הרמה הנורמלית היא בין 12 ל־15.‏)‏ עשיתי כל שביכולתי כדי לעזור לה.‏ אילמה המשיכה לגלות אמונה איתנה כסלע בדבר־אלוהים עד יום מותה בינואר 1988 — בערך שבע שנים מאוחר יותר!‏

במשך השנים מספר מתנדבים במשרד הסניף של עדי־יהוה ביפן נזקקו לניתוח.‏ ייאמר לזכותם של הרופאים בבתי החולים בסביבה כי הם שיתפו פעולה והסכימו לבצע ניתוחים ללא דם.‏ פעמים רבות,‏ הוזמנתי לחדר הניתוחים כדי לצפות בניתוח,‏ ולפעמים אף השתתפתי בניתוחים.‏ אני אסיר תודה לכל אותם רופאים שמכבדים את עמדתם של עדי־יהוה בנוגע לדם.‏ העבודה המשותפת עימם איפשרה לי לחלוק איתם את אמונתי.‏ לאחרונה אחד הרופאים הפך לעד טבול.‏

מעניין לציין שמאמצי הרופאים לטפל בעדי־יהוה ללא מתן עירויי דם תרמו תרומה חשובה לענף הרפואה.‏ ניתוחים ללא דם הוכיחו את התועלת שבאי מתן עירויי דם.‏ מחקרים מראים שהחולים מחלימים מהר יותר וסובלים מפחות סיבוכים לאחר הניתוח.‏

ממשיך ללמוד מהרופא הגדול ביותר

אני משתדל להמשיך להתעדכן בהתפתחויות האחרונות בעולם הרפואה.‏ אולם,‏ בד בבד אני ממשיך ללמוד מיהוה,‏ הרופא הגדול ביותר.‏ אין הוא רואה רק את הדברים על פני השטח,‏ אלא הוא רואה אותנו כאישיות בכללותה,‏ על כל מרכיביה (‏שמואל א׳.‏ ט״ז:‏7‏)‏.‏ בתור רופא,‏ אני מנסה שלא להתמקד במחלה בלבד,‏ אלא לראות כל חולה כאדם בכללותו.‏ כך אני יכול לטפל בחולה בצורה טובה יותר.‏

אני עדיין משרת בבית־אל.‏ אחת מההנאות הגדולות שלי עד היום היא ללמד אנשים על יהוה — ובכלל זה על עמדתו בנושא הדם.‏ אני תפילה שהרופא הגדול,‏ יהוה אלוהים,‏ יביא בקרוב קץ לכל המחלות וגם למוות.‏ (‏כפי שסופר על־ידי יאסוּשי איזאווה‏)‏

‏[‏הערות שוליים]‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 16]‏

‏”‏הבהרתי להם שיש טיפולים חלופיים לעירוי דם ושאעשה כל שביכולתי כדי לעזור לחולים שלי”‏

‏[‏קטע מוגדל בעמוד 17]‏

‏”‏ניתוחים ללא דם הוכיחו את התועלת שבאי מתן עירויי דם”‏

‏[‏תמונות בעמוד 17]‏

למעלה:‏ נושא נאום מקראי

משמאל:‏ כיום,‏ עם אשתי,‏ מאסוקו