אל־ח’וואריזמי כתב על השימוש המעשי בשיטה העשרונית. כמו כן, הוא פישט שיטה לפתרון בעיות מתמטיות מסוימות והנגיש אותה לאנשים מן השורה. הוא הסביר את השיטה בחיבורו הספר על השחזור והאיזון. מהמונח ”אל־ג’בר” שמופיע בשם הספר בערבית, כיתאב אל־ג’בר ואל־מוקאבלה, נגזרה המילה ”אלגברה”. לדברי סופר לענייני מדע, אחסן מסעוד, אלגברה היא ”הכלי המתמטי החשוב ביותר שפותח אי פעם, כלי בעל תרומה רבה לכל תחומי המדע”.‏ *

‏”דורות רבים של תלמידי תיכון היו מעדיפים שהוא [אל־ח’וואריזמי] לא היה טורח” לפתח את האלגברה, אמר בהלצה סופר אחד. על כל פנים, אל־ח’וואריזמי ציין שמטרתו הייתה להסביר שיטות מתמטיות על מנת לפשט חישובים לצורכי מסחר, חלוקת ירושה, מדידות ועוד.‏

 מאות שנים מאוחר יותר זכה אל־ח’וואריזמי להערכה רבה בקרב מתמטיקאים מערביים, כגון גלילאו ופיבונצ’י, בשל הסבריו הברורים לגבי שימוש במשוואות. כתביו סללו את הדרך למחקרים נוספים באלגברה, אריתמטיקה וטריגונומטריה. הטריגונומטריה אפשרה למשכילים במזרח התיכון לחשב זוויות וצלעות של משולשים ולהתקדם בחקר האסטרונומיה.‏ *

מי שהתבססו על מחקריו של אל־ח’וואריזמי פיתחו דרכים חדשות לשימוש בשברים עשרוניים והגו שיטות חדשניות לחישוב שטח ונפח. אדריכלים ובנאים במזרח התיכון השתמשו בשיטות מתקדמות אלה זמן רב לפני אדריכלים ובנאים מן המערב. הללו התוודעו לאותן שיטות במהלך מסעות הצלב. לימים הם הביאו לארצותיהם את הידע שרכשו, ומשכילים מוסלמים שנלקחו בשבי או היגרו לאזור תרמו רבות לכך.‏

בחלוף הזמן תורגמו כתביו של אל־ח’וואריזמי ללטינית. על־פי הסברה הרווחת, המתמטיקאי האיטלקי פיבונצ’י (1170–1250 בקירוב), המוכר גם בשם לאונרדו מפיזה, הציג בפני המערב את הספרות ההודיות־ערביות. הוא נחשף אליהן במסעותיו בארצות הים התיכון ואחרי כן כתב את ספר החישובים ‏(Liber Abaci).‏

רק לאחר מאות שנים הפכו שיטותיו של אל־ח’וואריזמי לנפוצות. אבל כיום השיטות שהוא הגה וענפי המתמטיקה שהתפתחו בעקבות זאת הם הדם הזורם בעורקי המדע והטכנולוגיה ובעורקי המסחר והתעשייה.‏