משה הלך במדבר עד שהגיע להר־חורב, כדי למצוא עשב לצאנו. והנה הוא ראה סנה (שיח) בוער באש, אבל השיח לא נשרף!‏

‏’זה מראה מוזר’, חשב משה לעצמו. ’אתקרב קצת כדי לראותו טוב יותר’. אבל כאשר התקרב, שמע משה קול מתוך הסנה שאמר לו: ’אל תתקרב הנה. שַל [השלך] נעליך מעל רגליך, כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת־קודש הוא’. אלוהים דיבר אליו באמצעות מלאך, ולכן משה כיסה את פניו.‏

ואז אמר לו אלוהים: ’ראיתי את הסבל של עמי במצרים. ברצוני לשחרר אותם משם, ואני שולח אותך כדי שתוציא את עמי ממצרים’. אלוהים רצה להביא את עמו לארץ כנען היפה.‏

אבל משה אמר: ’מי אני שאלך? ואיך אעשה זאת? ואפילו אם אלך, אז בני־ישראל ישאלו אותי, ”מי שלח אותך?” מה אומר להם?’‏

‏’זאת תאמר להם’, ענה לו אלוהים. ’יהוה אלוהי אברהם, אלוהי יצחק ואלוהי יעקב שלח אותי אליכם’. ויהוה הוסיף: ’זה שמי לעולם’.‏

‏’אבל יש להניח שלא יאמינו לי כשאגיד להם שאתה שלחת אותי’ השיב משה.‏

‏’מה יש בידך?’ שאל אותו אלוהים.‏

‏’מטה’, ענה משה.‏

‏’השלך אותו על האדמה’, אמר לו אלוהים. וכאשר עשה זאת משה, הפך המטה לנחש. ואז הראה יהוה למשה נס נוסף. הוא אמר לו: ’שים את ידך בחיקך’. משה עשה זאת, וכאשר הוציא את ידו, היא היתה לבנה כשלג! היד נראתה כאילו חולה בצרעת, שהיא מחלה איומה. אחר־כך נתן יהוה למשה כוח לעשות נס שלישי. לבסוף הוא אמר לו: ’כאשר תעשה את הנסים האלה, יאמינו לך בני־ישראל שאני שלחתי אותך אליהם’.‏

אחרי המאורע הזה חזר משה הביתה אל יתרו, נפרד ממנו לשלום והתחיל בדרכו חזרה למצרים‏.‏