כחודשיים אחרי שבני־ישראל יצאו ממצרים, הם הגיעו אל הר־סיני, שנקרא גם הר־חורב. זה היה המקום שבו דיבר יהוה אל משה מתוך הסנה הבוער. כאן הקים העם מחנה ונשאר זמן־מה.‏

משה עלה על ההר, והעם חיכה למטה. כשהגיע משה אל ראש ההר, אמר לו אלוהים שהוא רוצה שבני־ישראל ישמעו בקולו ויהיו עמו הנבחר. כאשר ירד משה, הוא סיפר לבני־ישראל את מה שאמר לו יהוה. הם הבטיחו שישמעו בקול אלוהים, מפני שרצו להיות עמו.‏

עתה עשה יהוה מעשה מוזר. הוא העלה עשן מן ההר והשמיע קולות וברקים. ואז אמר לעם: ”אני יהוה אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים”. והוא ציווה עליהם: ”לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני”.‏

אלוהים נתן לבני־ישראל תשעה דיברות או חוקים נוספים. העם פחד מאוד. הם אמרו למשה: ’דבר אתה אלינו, מפני שאנו פוחדים שאם אלוהים ידבר אלינו, נמות’.‏

אחר־כך אמר יהוה למשה: ’עלה אלי אל ההר. אתן לך שני לוחות־אבן שעליהם כתבתי את החוקים שאני דורש מעם־ישראל לקיים’. לכן, משה עלה שוב אל ההר. הוא נשאר שם ארבעים יום וארבעים לילה.‏

לאלוהים היו חוקים רבים לתת לעמו. ומשה כתב את כולם. אלוהים נתן למשה גם שני לוחות־אבן. על הלוחות האלה כתב אלוהים עצמו את עשרת החוקים שהשמיע לבני־ישראל. הם נקראים עשרת־הדיברות.‏

עשרת־הדיברות הם חוקים חשובים. אך, גם שאר החוקים הרבים שנתן אלוהים לבני־ישראל חשובים. אחד מהם אומר: ”ואהבת את יהוה אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך [כוחך]”. ועוד אחד אומר: ”ואהבת לרעך כמוך”. ישוע המשיח אמר ששתי המצוות האלה הן המצוות הגדולות ביותר שנתן יהוה לעם־ישראל. מאוחר יותר נלמד דברים רבים על המשיח ועל מה שלימד.‏