התבונן בפירות שנושאים האנשים שבתמונה. ראה עד כמה גדול אשכול הענבים. הוא כה גדול, עד כי שני גברים צריכים לשאת אותו על מוט. וראה את התאנים והרימונים. מהיכן הביאו את הפירות היפים האלה? מארץ כנען. זכור, שפעם גרו בארץ כנען אברהם, יצחק ויעקב. אך, בגלל הרעב שהיה שם, עברו יעקב ומשפחתו למצרים. ועתה, לאחר כ־216 שנה, הוביל משה את בני־ישראל בחזרה לארץ כנען. הם נדדו במדבר והגיעו למקום בשם קָדֵש.‏

בארץ כנען חיו אז אנשים רעים. לכן, משה שלח לשם שנים־עשר מרגלים ואמר להם: ’לכו וראו כמה אנשים יש בארץ ועד כמה חזקים הם. ראו אם האדמה שם טובה לגידול מזון. ואל תשכחו להביא מעט מפרי הארץ’.‏

כאשר חזרו המרגלים לקָדֵש, הם אמרו למשה: ’הארץ טובה מאוד’. וכדי להוכיח זאת, הם הראו למשה את הפירות שהביאו משם. אך, עשרה מן המרגלים אמרו: ’האנשים היושבים בכנען ענקים וחזקים. הם יהרגו אותנו אם ננסה לכבוש את הארץ’.‏

כששמעו זאת בני־ישראל, הם התמלאו פחד. ’מוטב היה לנו למות במצרים ואפילו כאן, במדבר’, הם אמרו. ’אנו ניהרג במלחמה, ונשינו וילדינו יילקחו בשבי. הבה נבחר לנו מנהיג אחר במקום משה, ונשוב מצריימה!’‏

אך, שניים מן המרגלים בטחו ביהוה, וניסו להרגיע את העם. שמותיהם היו יהושע בן־נון וכָלֵב בן־יפונה. הם אמרו לעם: ’אל תפחדו. יהוה איתנו! לא יהיה זה קשה לכבוש את הארץ’. אך, העם סירב לשמוע. הם רצו אפילו להרוג את יהושע ואת כָּלֵב.‏

הדבר הכעיס מאוד את יהוה, והוא אמר למשה: ’אף אחד מבְנֵי עשרים שנה ומעלה, לא ייכנס לארץ כנען. למרות שהם ראו את הנסים שעשיתי במצרים ובמדבר, בכל זאת הם אינם בוטחים בי. לכן, הם ינדדו ארבעים שנה במדבר, עד שימות האיש האחרון של הדור ההוא. רק יהושע וכָלֵב ייכנסו לארץ כנען’.‏