כאשר הביאו בני־ישראל בעיות על עצמם, הם זעקו אל יהוה. יהוה ענה להם והקים להם מנהיגים אמיצים שעזרו להם. התנ”ך קורא למנהיגים האלה בשם שופטים. יהושע היה השופט הראשון, וכמה מן השופטים שבאו אחריו היו עתניאל, אהוד ושמגר. אבל, לבני־ישראל עזרו גם שתי נשים בשם דבורה ויעל.‏

דבורה היתה נביאה. יהוה מסר לה מה יקרה בעתיד, והיא סיפרה לעם את מה שאמר יהוה. דבורה היתה גם שופטת. היא ישבה מתחת לתומר (עץ־תמר) בין הרמה ובית־אל, ואנשים באו אליה כדי שתעזור להם לפתור את בעיותיהם.‏

בזמן ההוא שלט בכנען מלך בשם יבין. היו לו 900 מרכבות מלחמה. הצבא שלו היה כה חזק, עד שרבים מבני־ישראל נאלצו להיות לו לעבדים. שר־הצבא של יבין היה סיסרא.‏

יום אחד שלחה דבורה לקרוא לשופט ברק בן־אבינועם, ואמרה לו: ’כה אמר יהוה: ”בחר 10,000 איש וקח אותם אל הר־תבור. שם אביא אליך את סיסרא, ואתן לך ניצחון עליו ועל צבאו”’.‏

ברק אמר לדבורה: ’אלך רק אם תלכי אתי’. דבורה הסכימה ללכת איתו, אבל אמרה לברק: ’לא אתה תזכה בכבוד על הניצחון, מפני שיהוה יתן את סיסרא בידי אשה’. וכך קרה.‏

ברק ירד מהר־תבור כדי לפגוש את חיילי סיסרא. ואז, לפתע גרם יהוה שיטפון, ורבים מחיילי האויב טבעו במים. אבל סיסרא ירד מעל מרכבתו וברח.‏

אחרי זמן־מה הגיע סיסרא לאוהל יעל. היא הזמינה אותו פנימה והגישה לו חלב לשתות. החלב הרדים אותו, והוא שקע בשינה עמוקה. אז לקחה יעל את יתד האוהל ותקעה את היתד בראשו של האיש הרע הזה. אחר־כך, כאשר בא ברק, היא הראתה לו את סיסרא המת! כך התקיימו דבריה של דבורה.‏

לבסוף נהרג גם המלך יבין, ולבני־ישראל היה שוב שלום למשך זמן־מה.‏