נכון שהילד שבתמונה הוא ילד יפה? שמו שמואל. והאיש ששם את ידו על ראשו של שמואל הוא הכהן הגדול, עֵלִי. האיש השני הוא אלקנה, אביו של שמואל, והאשה היא חנה, אמו. הם הביאו את שמואל אל עלי.‏

שמואל היה אז רק בן ארבע או חמש שנים. אבל הוא נשאר לגור במשכן יהוה עם עלי ועם שאר הכוהנים. מדוע החליטו אלקנה וחנה שבנם הקטן שמואל ישרת את יהוה במשכן? הבה נראה.‏

רק שנים מעטות לפני־כן, היתה חנה עצובה מאוד. הסיבה לכך היתה, שהיא לא יכלה ללדת ילדים, והיא רצתה מאוד שיהיה לה ילד. לכן, יום אחד, כאשר ביקרה חנה במשכן של יהוה, היא התפללה: ’אנא, יהוה, אל תשכח אותי! אם תתן לי בן, אני מבטיחה שאתן אותו לך כדי שישרת אותך כל חייו’.‏

יהוה ענה לתפילת חנה, ובבוא המועד היא ילדה את שמואל. חנה אהבה את בנה הקטן, והתחילה ללמד אותו על יהוה מגיל רך מאוד. היא אמרה לבעלה: ’כאשר יגדל שמואל וייגמל מחלב, אקח אותו אל המשכן כדי שישרת שם את יהוה’.‏

וכך עשו חנה ואלקנה, כפי שאתה רואה בתמונה. ובגלל שהוריו של שמואל לימדו אותו, הוא שמח על שהוא יכול לשרת את יהוה במשכן. מדי שנה בשנה באו אלקנה וחנה כדי לעבוד את יהוה במשכן, וגם כדי לבקר את שמואל. ובכל שנה עשתה חנה לשמואל מעיל והביאה לו אותו.‏

השנים עברו, ושמואל המשיך לשרת את יהוה במשכן. יהוה, וגם העם אהבו אותו. אבל שני בניו של עלי, חופני ופנחס, לא היו טובים. הם עשו מעשים רעים, וגם השפיעו על אחרים שלא ישמעו בקול יהוה. עלי לא צריך היה להרשות להם להמשיך לשרת ככוהנים, אבל הוא כן הרשה להם.‏

הנער שמואל לא הרשה לדברים הרעים שקרו במשכן להשפיע עליו להפסיק לשרת את יהוה. אבל, בגלל שאנשים כה מעטים אהבו את יהוה באמת, עבר זמן רב מאז שיהוה דיבר אל אדם כלשהו. כאשר גדל שמואל, קרה דבר מעניין:‏

שמואל ישן במשכן, והנה שמע מישהו קורא בשמו. הוא התעורר וענה: ’הנני!’ אחר־כך, הוא קם ורץ אל עלי, ואמר: ’הנני! קראת לי’.‏

אבל עלי ענה: ’לא קראתי לך; חזור לישון’. ושמואל חזר לישון.‏

אז נשמעה שוב הקריאה: ’שמואל!’ שמואל קם ורץ שוב אל עלי ואמר: ’הנני! קראת לי’. אבל עלי ענה: ’לא קראתי לך, בני. שכב לישון’. ושמואל חזר שוב לישון.‏

‏’שמואל!’ קרא הקול בפעם השלישית. שוב רץ שמואל אל עלי. ’הנני! אני בטוח שקראת לי הפעם’, הוא אמר. עכשיו ידע עלי שיהוה הוא שקרא לו. לכן, הוא אמר לשמואל: ’לך, שכב שוב לישון, ואם הוא יקרא לך שוב, אמור: ”דבר, יהוה, כי שומע עבדך”’.‏

וכך אמר שמואל כאשר קרא לו יהוה. אז אמר יהוה לשמואל שהוא יעניש את עלי ואת בניו. אחרי־כן מתו חופני ופנחס במלחמה נגד הפלישתים, וכאשר שמע עלי על מה שקרה, הוא נפל, צווארו נשבר וגם הוא מת. כך התקיים דברו של יהוה.‏

שמואל גדל ונעשה השופט האחרון של ישראל. כאשר נעשה זקן, ביקש ממנו העם: ’בחר לנו מלך שימלוך עלינו’. שמואל לא רצה לעשות זאת, מפני שיהוה היה מלכם. אבל יהוה אמר לו לשמוע בקולם.‏