יאשיהו היה רק בן־שמונה כאשר נעשה מלך על ממלכת־יהודה הדרומית, בת שני־השבטים. זהו גיל מאוד צעיר להיות מלך. לכן, בהתחלה עזרו לו כמה אנשים מבוגרים למלוך על העם.‏

אחרי שיאשיהו מלך שבע שנים, הוא רצה להכיר את יהוה. הוא התנהג כמו המלכים הטובים, דוד, יהושפט וחזקיהו. ואז, כאשר עדיין היה בגיל־העֶשְׂרֵה, עשה יאשיהו מעשה אמיץ.‏

במשך זמן רב עשו רוב בני־ישראל את הרע. הם עבדו אלילים. הם השתחוו לפסלים. לכן, יאשיהו יצא עם אנשיו והתחיל להסיר את עבודת־האלילים מן הארץ. היתה זו עבודה עצומה, מפני שכל־כך הרבה אנשים עבדו אלילים. אתה יכול לראות בתמונה את יאשיהו ואת אנשיו שוברים את הפסלים.‏

אחרי־כן, מינה יאשיהו שלושה אנשים להיות אחראים על תיקון בית־המקדש. הוא אסף תרומות מן העם כדי לשלם לאנשים האלה עבור עבודתם. כאשר הם עבדו בבית־המקדש, מצא שם הכהן הגדול חלקיהו משהו חשוב מאוד. זה היה אותו ספר תורה שיהוה ציווה על משה לכתוב לפני הרבה הרבה שנים. הוא היה אבוד במשך זמן רב.‏

אחר־כך הביאו את הספר אל יאשיהו, והוא ביקש שיקראו אותו בפניו. כאשר שמע את מה שכתוב בו, הוא הבין שהעם לא שמר את מצוות יהוה. הוא נעשה עצוב מאוד וקרע את בגדיו, כפי שאתה רואה בתמונה. הוא אמר: ’יהוה כועס עלינו, מפני שאבותינו לא שמרו את החוקים הכתובים בספר הזה’.‏

יאשיהו ציווה על הכהן הגדול חלקיהו לשאול את יהוה מה הוא עומד לעשות להם. לכן, חלקיהו הלך אל חולדה, שהיתה נביאה, ושאל אותה. היא אמרה לו למסור את ההודעה הבאה של יהוה למלך יאשיהו: ’ירושלים וכל העם ייענשו בגלל שעבדו אלילים, ובגלל שמילאו את הארץ במעשים רעים. אבל בגלל שאתה, יאשיהו, עשית את הטוב, לא יבוא העונש אלא אחרי מותך’.‏