הבט! דניאל נמצא כנראה בצרה. אבל האריות אינם עושים לו כל רע! היודע אתה למה? מי השליך את דניאל לכאן, אל גוב האריות? הבה נראה.‏

מלך בבל היה עכשיו דרייווש. הוא אהב את דניאל מאוד, מפני שדניאל היה טוב־לב וחכם. דרייווש בחר בדניאל לשליט על כל ממלכתו. זה גרם לאנשים אחרים בממלכה לקנא בדניאל, ולכן הם זממו לעשות לו רעה.‏

הם באו אל דרייווש ואמרו לו: ’אנו ממליצים, המלך, שתוציא חוק, שבמשך שלושים יום לא יתפלל אף אחד לשום אל או אדם, מלבדך, המלך. כל מי שלא יציית, יושלך אל גוב האריות’. דרייווש לא ידע מדוע ביקשו האנשים האלה שיוציא חוק כזה. אבל הוא חשב שזה רעיון טוב, ולכן הוא הוציא את החוק בכתב. עכשיו כבר אי־אפשר היה לשנות אותו.‏

כאשר שמע דניאל על החוק, הוא הלך אל ביתו והתפלל, בדיוק כמו שעשה תמיד. האנשים הרעים ידעו שדניאל לא יפסיק להתפלל אל יהוה. הם שמחו, מפני שחשבו שמזימתם להתפטר מדניאל מצליחה.‏

כאשר הבין המלך דרייווש מדוע ביקשו ממנו האנשים שיוציא את החוק, הוא הצטער מאוד על כך. אבל הוא לא יכול היה לשנות את החוק, ולכן נאלץ לצוות שישליכו את דניאל אל גוב האריות. אבל המלך אמר לדניאל: ’אני מקווה שאלוהיך, שאותו אתה עובד, יציל אותך’.‏

דרייווש היה כל־כך עצוב, עד כי לא יכול היה לישון בלילה ההוא. למחרת בבוקר הוא מיהר אל גוב האריות. אתה יכול לראות אותו למעלה בתמונה. הוא קרא: ’דניאל, עבד אלוהים חיים! האם הצליח האל שאתה עובד להציל אותך מפי האריות?’‏

‏’אלוהים שלח את מלאכו’, ענה דניאל, ’וסגר את פי האריות והם לא פגעו בי לרעה’.‏

המלך שמח מאוד. הוא ציווה שיוציאו את דניאל מגוב האריות. אחר־כך, הוא ציווה להשליך את האנשים שניסו להתפטר מדניאל אל גוב האריות. עוד לפני שהגיעו אל תחתית הבור, זינקו אליהם האריות ושברו את עצמותיהם.‏

אז כתב המלך דרייווש לכל האנשים שבממלכתו: ’אני מצווה שכל אחד יכבד את אלוהיו של דניאל. הוא עושה ניסים ונפלאות. הוא זה שהציל את דניאל מפי האריות’.‏