המשיחיים מצוּוים לקיים את טקס הזיכרון למות המשיח.‏ טקס זה נקרא גם ”‏סעודת האדון”‏ (‏קורינתים א׳.‏ י״א:‏20‏)‏.‏ במה נעוצה חשיבותו?‏ מתי וכיצד יש לקיימו?‏

ישוע המשיח כונן את הטקס בערב פסח,‏ שנת 33 לספירה.‏ הפסח נחגג רק פעם בשנה ב־י”‏ד בניסן.‏ לחישוב התאריך חיכו היהודים ככל הנראה לנקודת השיווּי של האביב.‏ במועד זה היום והלילה נמשכים כ־12 שעות כל אחד.‏ מולד הירח הסמוך ביותר לנקודת השיווי של האביב ציין את תחילת חודש ניסן.‏ הפסח חל 13 יום מאוחר יותר,‏ אחרי שקיעת החמה.‏

ישוע חגג את הפסח עם שליחיו,‏ ולאחר ששילח את יהודה איש קריות כונן את סעודת האדון.‏ סעודה זו באה במקום חג הפסח,‏ ועל כן יש לקיימה רק אחת לשנה.‏

ספר הבשורה על־פי מתי מדווח:‏ ”‏לקח ישוע לחם,‏ ברך ובצע ונתן לתלמידים באומרו:‏ ’‏קחו ואיכלו,‏ זה גופי’‏.‏ לקח את הכוס,‏ ברך ונתן להם באומרו:‏ ’‏שתו ממנה כולכם,‏ כי זה דמי,‏ דם הברית [‏החדשה]‏ הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים’‏”‏ (‏מתי כ״ו:‏26–28‏)‏.‏

 יש הטוענים שישוע המיר את הלחם לבשרו ואת היין לדמו.‏ אך גופו של ישוע היה שלם וללא פגע כאשר העביר בין תלמידיו את הלחם.‏ האם מתקבל על הדעת ששליחי ישוע ממש אכלו את בשרו ושתו את דמו?‏ לא,‏ שהרי הדבר ייחשב לקניבליזם ויפר את חוק אלוהים (‏בראשית ט׳:‏3,‏ 4;‏ ויקרא י״ז:‏10‏)‏.‏ על־פי לוקס כ״ב:‏20‏,‏ ישוע אמר:‏ ”‏הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם”‏.‏ האם הכוס הפכה פשוטו כמשמעו ל”‏ברית החדשה”‏?‏ לא ייתכן,‏ שכן ברית היא הסכם ולא חפץ גשמי.‏

לפיכך,‏ הלחם והיין אינם אלא סמלים.‏ הלחם מסמל את גופו המושלם של ישוע.‏ ישוע השתמש בלחם שנותר מסעודת הפסח.‏ ה”‏לחם”‏ היה בעצם מצה,‏ לחם ללא שאור או שמרים (‏שמות י״ב:‏8‏)‏.‏ לא אחת משמש השאור במקרא סמל לחטא או להשחתת המידות.‏ על כן,‏ המצה מסמלת את הגוף המושלם שהקריב ישוע.‏ גופו היה נטול חטא (‏מתי ט״ז:‏11,‏ 12;‏ קורינתים א׳.‏ ה׳:‏6,‏ 7;‏ פטרוס א׳.‏ ב׳:‏22;‏ יוחנן א׳.‏ ב׳:‏1,‏ 2‏)‏.‏

היין האדום מסמל את דמו של ישוע.‏ באמצעות דמו ניתן תוקף חוקי לברית החדשה.‏ ישוע אמר שדמו נשפך ”‏לסליחת חטאים”‏.‏ כך יכולים בני אדם להיחשב טהורים בעיני אלוהים ולהיות צד בברית החדשה עם יהוה (‏עברים ט׳:‏14;‏ י׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏ ברית זו פותחת בפני 000,‏144 משיחיים נאמנים את האפשרות לעלות השמיימה.‏ בשמים יהיו הם מלכים וכוהנים לברכת האנושות כולה (‏בראשית כ״ב:‏18;‏ ירמיהו ל״א:‏31–33;‏ פטרוס א׳.‏ ב׳:‏9;‏ ההתגלות ה׳:‏9,‏ 10;‏ י״ד:‏1–3‏)‏.‏

מי צריכים ליטול מן הסמלים בערב הזיכרון?‏ הדעת נותנת שרק מי שעימם נכרתה הברית החדשה — כלומר,‏ מי שתקוותם היא לעלות לשמים — צריכים ליטול מן המצה והיין.‏ רוח קודשו של אלוהים מקנה להם את השכנוע הפנימי שהם נבחרו להיות מלכים בשמים (‏רומים ח׳:‏16‏)‏.‏ הם גם שותפים לברית המלכות עם ישוע (‏לוקס כ״ב:‏29‏,‏ הערת שוליים‏)‏.‏

 ומה ביחס למי שתקוותם היא לחיות בגן עדן עלי אדמות?‏ הם נשמעים למצוות ישוע ונוכחים בסעודת האדון,‏ אך באים כמתבוננים מן הצד המכבדים את המעמד ולא כמי שנוטלים חלק בסעודה.‏ אחת לשנה אחרי שקיעת החמה ב־י”‏ד בניסן,‏ מקיימים עדי־יהוה את סעודת האדון.‏ אף שאלפים ספורים בעולם כולו מציגים עצמם כבעלי תקווה שמימית,‏ טקס זה חשוב לכל המשיחיים.‏ זהו מאורע שבו כל אחד יכול לחשוב לעומק על אהבתם העילאית של יהוה אלוהים ושל ישוע המשיח (‏יוחנן ג׳:‏16‏)‏.‏