עשרות שנים מראש הכריזו תלמידי המקרא שיחולו התפתחויות חשובות בשנת 1914.‏ מה היו ההתפתחויות,‏ ואילו ראיות מצביעות על שנת 1914 כשנה בעלת חשיבות כה רבה?‏

בלוקס כ״א:‏24 אמר ישוע:‏ ”‏ירושלים תהיה מרמס לגויים  עד אשר יימלאו עתות הגויים”‏.‏ ירושלים הייתה בירת האומה היהודית — מושב שלטונם של המלכים משושלת דוד (‏תהלים מ״ח:‏2,‏ 3‏)‏.‏ מלכים אלה בהשוואה ליתר מנהיגי העולם היו מיוחדים במינם.‏ הם ישבו על ”‏כיסא יהוה”‏ כנציגיו של אלוהים (‏דברי הימים א׳.‏ כ״ט:‏23‏)‏.‏ לפיכך,‏ ירושלים הייתה סמל לשלטון יהוה.‏

כיצד ומתי החל שלטון אלוהים להיות ”‏מרמס לגויים”‏?‏ הדבר אירע בשנת 607 לפה״ס עם כיבוש ירושלים בידי הבבלים.‏ ”‏כיסא יהוה”‏ התרוקן מיושביו,‏ ושושלת המלכים לבית דוד נקטעה (‏מלכים ב׳.‏ כ״ה:‏1–26‏)‏.‏ האם ’‏רמיסה’‏ זו תימשך לעד?‏ לא,‏ שהרי נבואת יחזקאל ציינה ביחס לצדקיהו,‏ אחרון המלכים בירושלים:‏ ”‏הָסִיר המצנפת,‏ והָרִים העטרה [‏הכתר]‏.‏ .‏.‏.‏ גם זאת לא היה,‏ עד בוא אשר לו המשפט,‏ ונתתיו”‏ (‏יחזקאל כ״א:‏31,‏ 32‏)‏.‏ זה אשר לו ”‏המשפט”‏,‏ הזכות החוקית,‏ לרשת את כיסא דוד  הוא המשיח ישוע (‏לוקס א׳:‏32,‏ 33‏)‏.‏ אם כן,‏ ה’‏רמיסה’‏ נועדה להסתיים ביום שבו ישוע יעלה למלוכה.‏

מתי התרחש מאורע רב חשיבות זה?‏ ישוע ציין שהגויים ימשלו בכיפה במשך פרק זמן מוגדר.‏ בדניאל פרק ד׳‏ מצוי המפתח לפענוח אורכה של תקופה זו.‏ מסופר בו על חלום נבואי שחלם נבוכדנאצר מלך בבל.‏ הוא ראה אילן גבוה שנכרת ושגזעו נכבל בברזל ונחושת לבל יצמח.‏ מלאך אלוהים קרא:‏ ‏”‏שבעה עידנים יעברו עליו”‏ (‏דניאל ד׳:‏7–13‏)‏.‏

עצים במקרא הם לעתים סמל לשלטון (‏יחזקאל י״ז:‏22–24;‏ ל״א:‏2–5‏)‏.‏ אם כן,‏ כריתת העץ הסמלי מסמלת את קטיעת שלטון אלוהים,‏ אשר בא לידי ביטוי דרך המלכים שישבו בירושלים.‏ בחזון נאמר כי ’‏רמיסת ירושלים’‏ תהיה זמנית — היא תימשך ”‏שבעה עידנים”‏.‏ מה אורכה של תקופה זו?‏

בההתגלות י״ב:‏6,‏ 14 נאמר ששלושה מועדים [‏עידנים]‏ וחצי מסתכמים ב”‏אלף מאתיים ושישים יום”‏.‏ לפיכך,‏ ”‏שבעה עידנים”‏ הם פי שניים ומסתכמים ב־520,‏2 יום.‏ הגויים לא חדלו ’‏לרמוס’‏ את שלטון אלוהים 520,‏2 יום אחרי נפילת ירושלים.‏ ברור אפוא שהנבואה מקיפה פרק זמן ארוך יותר בהרבה.‏ על סמך העיקרון המצוי בבמדבר י״ד:‏34 וביחזקאל ד׳:‏6‏,‏ שלפיו יש לחשב ”‏יום לשנה”‏,‏ ’‏שבעת העידנים’‏ נמשכים 520,‏2 שנה.‏

פרק זמן זה בן 520,‏2 שנה הֵחל באוקטובר 607 לפה״ס,‏ החודש שבו נפלה ירושלים בידי הבבלים והמלך משושלת דוד הוסר מכיסאו.‏ תקופה זו תמה באוקטובר 1914.‏ בעת ההיא הסתיימו ”‏עתות הגויים”‏ ואלוהים הכתיר את ישוע המשיח למלך בשמים a (‏תהלים ב׳:‏1–6;‏ דניאל ז׳:‏13,‏ 14‏)‏.‏

 נבואתו של ישוע התגשמה ו’‏נוכחותו’‏ כמלך בשמים עומדת בסימן של התפתחויות דרמטיות בעולם כולו — מלחמות,‏ רעב,‏ רעידות אדמה ודֶבֶר [‏מגפות]‏ (‏מתי כ״ד:‏3–8;‏ לוקס כ״א:‏11‏,‏ ע״ח‏)‏.‏ התפתחויות אלו הן בסיס מוצק לעובדה ששנת 1914 אכן ציינה את לידת מלכות אלוהים השמימית ואת תחילת ’‏אחרית ימיו’‏ של הסדר המרושע של ימינו (‏טימותיאוס ב׳.‏ ג׳:‏1–5‏)‏.‏