אחרי ימי שמשון שירת שמואל כנביא וכשופט בישראל.‏ בני ישראל חזרו וביקשו ממנו שימליך עליהם מלך כשאר העמים.‏ אף־על־פי שבקשה זו הייתה בבחינת עלבון ליהוה,‏ הוא הורה לשמואל לשמוע בקולם.‏ אלוהים בחר באיש עניו בשם שאול להיות מלך.‏ אך בחלוף הזמן הפך שאול המלך לאדם גאוותן וממרה.‏ יהוה מאס בו כמלך ואמר לשמואל למנות אחר במקומו — צעיר בשם דוד.‏ אולם,‏ חלפו שנים עד שדוד ישב על כס המלוכה.‏

כאשר היה דוד ככל הנראה עדיין נער,‏ הלך לבקר את אחיו ששירתו בצבא שאול.‏ הצבא כולו היה אחוז אימה לנוכח לוחם אחד בחיל האויב,‏ ענק ששמו גולית,‏ אשר חירף אותם ואת אלוהיהם.‏ דוד התמלא חמה ונענה לקריאת התיגר של הענק להילחם עימו.‏ כשבאמתחתו רק קלע וכמה אבנים,‏ יצא הבחור הצעיר לקראת יריבו,‏ שהיתמר לגובה של כמעט שלושה מטרים.‏ כאשר גולית לעג לו,‏ השיב דוד ואמר שהוא חמוש הרבה יותר טוב מן הענק,‏ שהרי דוד נלחם בשם יהוה אלוהים!‏ דוד הכריע את גולית באבן אחת בלבד ואז השתמש בחרבו של הענק וערף את ראשו.‏ צבא הפלשתים נס בבהלה.‏

בתחילה התרשם שאול מאומץ ליבו של דוד הצעיר ומינה אותו לעמוד בראש לוחמיו.‏ אך הצלחותיו של דוד גרמו לשאול לקנא בו מרות.‏ דוד נאלץ לנוס על נפשו ולחיות כפליט במשך שנים.‏ למרות זאת,‏ מתוך הכרה בכך ששאול נתמנה על־ידי יהוה אלוהים,‏ שמר דוד אמונים למלך שניסה להורגו.‏ בסופו של דבר נהרג שאול בקרב.‏ עד מהרה עלה דוד על כס המלוכה,‏ כפי שהבטיח יהוה.‏

אחרי שהפך למלך השתוקק דוד לבנות מקדש ליהוה.‏ אך יהוה אמר לדוד שאחד מצאצאיו יעשה זאת.‏ מי שנבחר למשימה היה בנו שלמה.‏ עם זאת,‏ אלוהים בירך את דוד כאשר כרת איתו ברית יוצאת מן הכלל:‏ הובטח לו שממשפחתו תצא שושלת מלוכה מיוחדת במינה.‏ ממנה יבוא בסופו של דבר הגואל,‏ הזרע,‏ שהובטח בגן עדן.‏ אותו אחד יהיה המשיח,‏ זה אשר נתמנה על־ידי אלוהים.‏ יהוה הבטיח שהמשיח יעמוד בראש ממשלה,‏ או מלכות,‏ שתעמוד לעולמי עולמים.‏

בלב שופע הכרת תודה אסף דוד כמויות עצומות של חומרי בנייה ומתכות יקרות להקמת המקדש.‏ הוא גם כתב מזמורי תהלים רבים בהשראת אלוהים.‏ לקראת סוף חייו הצהיר דוד:‏ ”‏רוח יהוה דיבר בי,‏ ומילתו על לשוני”‏ (‏שמואל ב׳.‏ כ״ג:‏2‏)‏.‏

‏(‏מבוסס על שמואל א׳;‏ שמואל ב׳;‏ דברי הימים א׳;‏ ישעיהו ט׳:‏6;‏ מתי כ״א:‏9;‏ לוקס א׳:‏32;‏ יוחנן ז׳:‏42‏)‏