אלישבע עומדת ללדת את בנה.‏ קרובתה מרים נשארה אתה במשך שלושת החודשים האחרונים.‏ הגיעה העת שמרים תיפרד ממנה לשלום ותצא למסע הארוך אל ביתה שבנצרת.‏ בעוד כשישה חודשים גם היא תלד בן.‏

זמן קצר לאחר שעוזבת מרים יולדת אלישבע.‏ כמה משמח שהלידה עוברת בהצלחה ושאלישבע ותינוקה בריאים ושלמים!‏ אלישבע מראה את בנה הרך לשכניה ולקרוביה והם שמחים בשמחתה.‏

התורה שמסר אלוהים לעם ישראל ציוותה למול כל בן זכר ביום השמיני לאחר לידתו.‏ כמו כן,‏ ביום זה העניקו לו את שמו (‏ויקרא י״ב:‏2,‏ 3‏)‏.‏ כמה מהנוכחים סבורים שיש לקרוא לתינוק על שם אביו,‏ זכריה.‏ אך אלישבע מגיבה ואומרת:‏ ”‏לא!‏ יוחנן יהיה שמו”‏ (‏לוקס א׳:‏60‏)‏.‏ זכור שהמלאך גבריאל אמר שיש לקרוא לתינוק יוחנן.‏

השכנים והקרובים מוחים:‏ ”‏אין איש מבין קרובייך אשר נקרא בשם הזה”‏ (‏לוקס א׳:‏61‏)‏.‏ בעזרת סימנים ומחוות הם שואלים את זכריה איזה שם הוא רוצה לתת לבנו.‏ זכריה מבקש לוח וכותב עליו את תשובתו:‏ ”‏יוחנן שמו”‏ (‏לוקס א׳:‏63‏)‏.‏

ואז באורח נס שב אל זכריה כושר הדיבור.‏ אתה אולי זוכר שהוא נעשה אילם כאשר לא האמין למלאך שאמר לו שאלישבע תלד בן.‏ לכן עכשיו,‏ כשזכריה שב לדבר,‏ שכניו תמהים ושואלים את עצמם:‏ ”‏מה יהיה הילד הזה כשיגדל?‏”‏ (‏לוקס א׳:‏66‏)‏ הם רואים את מעורבותו של אלוהים באופן שבו קיבל יוחנן את שמו.‏

זכריה מתמלא ברוח הקודש ואומר:‏ ”‏ברוך יהוה אלוהי ישראל,‏ כי זכר את עמו והצילוֹ והקים לנו קרן ישועה בבית דוד עבדו”‏ (‏לוקס א׳:‏68,‏ 69‏)‏.‏ באמרו ”‏קרן ישועה”‏ הוא מתכוון לאדון ישוע שעתיד להיוולד.‏ דרכו,‏ אומר זכריה,‏ אלוהים ”‏יעניק לנו — אחרי שיצילנו מיד אויבינו — את הזכות לעבדו ללא פחד בנאמנות ובצדקה כל ימינו”‏ (‏לוקס א׳:‏74,‏ 75‏)‏.‏

באשר לבנו מנבא זכריה:‏ ”‏ואתה,‏ ילדי,‏ נביא האל העליון תיקרא,‏ כי תלך לפני יהוה להכשיר את דרכיו ולהכריז לעמו ישועה על־ידי סליחת חטאיהם הודות לחמלתו הרבה של אלוהינו.‏ ובחמלתו זו יזרח עלינו אור השחר ממרום,‏ להאיר אור ליושבי חושך וצלמוות ולכוון את צעדינו ולהצליח את דרכנו בנתיב שלום”‏ (‏לוקס א׳:‏76–79‏)‏.‏ איזו נבואה מעודדת!‏

עד אז מרים,‏ שעדיין אינה נשואה,‏ כבר הגיעה לביתה שבנצרת.‏ מה יעלה בגורלה כשיתגלה דבר הריונה?‏