לאחר שחגגו את הפסח באביב שנת 30 לספירה עוזבים ישוע ותלמידיו את ירושלים.‏ אולם הם אינם חוזרים ישירות לבתיהם שבגליל.‏ הם הולכים לאזור יהודה ומטבילים שם רבים.‏ יוחנן המטביל מבצע פעילות דומה כבר שנה בערך,‏ וכמה מתלמידיו עדיין נמצאים אתו,‏ ככל הנראה בעמק הירדן.‏

ישוע עצמו אינו מטביל איש — תלמידיו מבצעים זאת בהכוונתו.‏ בשלב זה בשירותו של ישוע גם הוא וגם יוחנן מלמדים יהודים המתחרטים על חטאיהם נגד תורת אלוהים (‏מעשי השליחים י״ט:‏4‏)‏.‏

אבל תלמידי יוחנן מקנאים;‏ הם מתלוננים על ישוע באוזני יוחנן:‏ ”‏האיש [‏ישוע]‏ שהיה אתך.‏.‏.‏ מטביל וכולם הולכים אליו”‏ (‏יוחנן ג׳:‏26‏)‏.‏ אולם יוחנן אינו מקנא.‏ הוא שמח בהצלחתו של ישוע ורוצה שגם תלמידיו ישמחו.‏ יוחנן מזכיר להם:‏ ”‏אתם עצמכם עדים שאמרתי,‏ ’‏אינני המשיח,‏ אלא נשלחתי לפניו’‏”‏.‏ הוא ממחיש את הנקודה באופן שכולם יוכלו להבין:‏ ”‏הכלה היא של החתן.‏ חברו של החתן,‏ כאשר הוא עומד ושומע את קול החתן,‏ שמח עד מאוד.‏ זו שמחתי,‏ וכעת שלמה היא”‏ (‏יוחנן ג׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏

יוחנן,‏ בדומה לחברו של החתן,‏ שמַח כבר חודשים קודם לכן כשהציג את תלמידיו בפני ישוע.‏ כמה מהם הלכו אחרי ישוע ובבוא העת יימשחו ברוח הקודש.‏ יוחנן חפץ שגם תלמידיו הנוכחיים ילכו אחרי ישוע.‏ למעשה,‏ מטרתו של יוחנן היא להכין את הדרך לשירותו של המשיח.‏ יוחנן מסביר:‏ ”‏מן ההכרח שהוא ילך ויגדל ואני אלך ואקטן”‏ (‏יוחנן ג׳:‏30‏)‏.‏

יוחנן אחר,‏ שקודם לכן החל ללכת אחרי ישוע,‏ כותב מאוחר יותר בנוגע למוצאו ולתפקידו המרכזי של ישוע בישועת האנושות:‏ ”‏הבא מלמעלה הוא מעל כל השאר.‏.‏.‏ האב אוהב את הבן ונתן את הכול בידו.‏ המגלה אמונה בבן יש לו חיי עולם;‏ מי שאינו נשמע לבן,‏ לא יראה חיים וחרון אלוהים לא יסור מעליו”‏ (‏יוחנן ג׳:‏31,‏ 35,‏ 36‏)‏.‏ איזו עובדה חשובה שהאנשים צריכים לדעת!‏

זמן קצר לאחר שיוחנן המטביל אומר שמן ההכרח שתפקידו ופעילותו יצטמצמו,‏ הוא נעצר על־ידי המלך הורדוס.‏ הורדוס לקח את הורודיה,‏ אשת פיליפוס אחיו למחצה,‏ ונשא אותה לאישה.‏ יוחנן חושף בפומבי את מעשה הניאוף שלו,‏ ולכן הורדוס משליך אותו לבית הסוהר.‏ כאשר שומע ישוע על מאסרו של יוחנן עוזבים הוא ותלמידיו את יהודה ויוצאים אל הגליל (‏מתי ד׳:‏12;‏ מרקוס א׳:‏14‏)‏.‏