בדרכם מיהודה אל הגליל הולכים ישוע ותלמידיו צפונה דרך אזור שומרון.‏ הם עייפים מן המסע.‏ בערך בשעות הצהריים הם עוצרים ליד העיר סיכר כדי לנוח ליד באר,‏ שככל הנראה חפר יעקב עצמו או שכר אחרים שיחפרו אותה מאות שנים קודם לכן.‏ באר זו שרדה עד עצם ימינו ונמצאת ליד העיר שכם.‏

בעוד ישוע נח ליד הבאר הולכים התלמידים לעיר הסמוכה כדי לקנות אוכל.‏ בזמן היעדרותם מגיעה אישה שומרונית לשאוב מים מן הבאר.‏ ישוע אומר לה:‏ ”‏תני לי לשתות”‏ (‏יוחנן ד׳:‏7‏)‏.‏

בשל דעות קדומות מושרשות,‏ היהודים והשומרונים בדרך כלל אינם באים במגע זה עם זה.‏ לכן האישה נדהמת ושואלת:‏ ”‏איך אתה בתור יהודי מבקש ממני לשתות,‏ ואני אישה שומרונית?‏”‏ ישוע משיב לה:‏ ”‏אילו ידעת מהי מתנת החינם שמאת אלוהים ומיהו זה שאומר לך,‏ ’‏תני לי לשתות’‏,‏ את היית מבקשת ממנו והוא היה נותן לך מים חיים”‏.‏ ”‏אדוני”‏,‏ היא משיבה,‏ ”‏אין לך אפילו דלי לשאוב מים והבאר עמוקה.‏ אם כן,‏ מניין לך מים חיים?‏ האם גדול אתה מיעקב אבינו,‏ אשר נתן לנו את הבאר ושתה ממנה הוא ובניו ומקנהו?‏”‏ (‏יוחנן ד׳:‏9–12‏)‏.‏

‏”‏כל השותה מן המים האלה יצמא שוב”‏,‏ אומר ישוע.‏ ”‏השותה מן המים שאני אתן לו לא יצמא לעולם;‏ המים שאתן לו יהיו בו כמעיין נובע אשר מימיו מעניקים חיי עולם”‏ (‏יוחנן ד׳:‏13,‏ 14‏)‏.‏ כן,‏ אף שישוע עייף הוא מוכן לחלוק דברי אמת מעניקי חיים עם האישה השומרונית.‏

לאחר מכן אומרת האישה:‏ ”‏אדוני,‏ תן לי את המים האלה כדי שלא אצמא ולא אבוא הנה שוב ושוב לשאוב מים”‏.‏ כעת נראה שישוע משנה את הנושא ואומר לה:‏ ”‏לכי,‏ קראי לבעלך וחזרי לכאן”‏.‏ האישה משיבה:‏ ”‏אין לי בעל”‏.‏ עד כמה היא ודאי מופתעת מהמשך דבריו של ישוע.‏ הוא אומר לה:‏ ”‏צדקת באמרך,‏ ’‏אין לי בעל’‏,‏ כי חמישה בעלים היו לך,‏ והאיש שאתך כעת אינו בעלך”‏ (‏יוחנן ד׳:‏15–18‏)‏.‏

המשמעות מאחורי דבריו של ישוע ברורה לה והיא אומרת בתדהמה:‏ ”‏אדוני,‏ אני רואה שאתה נביא”‏.‏ האישה מראה שיש לה עניין בדברים רוחניים.‏ כיצד?‏ היא ממשיכה:‏ ”‏אבותינו [‏השומרונים]‏ עבדו את אלוהים בהר הזה [‏הר גריזים הקרוב]‏,‏ ואילו אתם [‏היהודים]‏ אומרים שבירושלים צריך לעבוד אותו”‏ (‏יוחנן ד׳:‏19,‏ 20‏)‏.‏

אך ישוע מסביר לה שהמקום שבו עובדים את אלוהים אינו חשוב.‏ הוא אומר:‏ ”‏קרבה השעה שלא בהר הזה ולא בירושלים תעבדו את האב”‏.‏ ואז הוא אומר לה:‏ ”‏אולם קרבה השעה,‏ ועתה היא,‏ שעובדי האל האמיתיים יעבדו את האב בָּרוח ועל־פי האמת,‏ כי עובדי אל כאלה מחפש לו האב”‏ (‏יוחנן ד׳:‏21,‏ 23,‏ 24‏)‏.‏

 מה שחשוב לאב בעובדיו האמיתיים אינו המקום שבו הם עובדים אותו אלא הדרך שבה הם עושים זאת.‏ דבריו מרשימים את האישה.‏ ”‏אני יודעת שיבוא זה שנקרא משיח”‏,‏ היא אומרת.‏ ”‏כאשר יבוא הוא יבהיר לנו הכול”‏ (‏יוחנן ד׳:‏25‏)‏.‏

בשלב זה מגלה ישוע עובדה חשובה:‏ ”‏אני המדבר אלייך,‏ אני האיש”‏ (‏יוחנן ד׳:‏26‏)‏.‏ חשוב על כך!‏ אישה זו מגיעה בצהרי היום כדי לשאוב מים,‏ וישוע נוטה לה חסד בדרך נפלאה.‏ הוא מגלה לה מפורשות דבר שהוא כנראה טרם הצהיר עליו בגלוי בפני אחרים — שהוא המשיח.‏

תלמידי ישוע שבים מסיכר עם מזון.‏ הם רואים אותו ליד הבאר,‏ באותו מקום שעזבו אותו,‏ אבל עכשיו הוא מדבר עם אישה שומרונית.‏ כשהתלמידים מגיעים היא משאירה שם את כד המים שלה והולכת אל העיר.‏

בהגיעה לסיכר מספרת האישה לאנשים את מה שישוע אמר לה.‏ היא אומרת להם בביטחון מלא:‏ ”‏בואו וראו;‏ איש אחד אמר לי את כל מה שעשיתי”‏.‏ ואולי כדי לעורר את סקרנותם,‏ היא שואלת:‏ ”‏האם יכול להיות שזה המשיח?‏”‏ (‏יוחנן ד׳:‏29‏)‏ שאלתה קשורה לנושא חשוב — נושא שעורר התעניינות רבה מאז ימי משה (‏דברים י״ח:‏18‏)‏.‏ הדבר גורם לתושבי העיר לבוא ולראות את ישוע במו עיניהם.‏

בינתיים התלמידים מפצירים בישוע לאכול את המזון שהביאו.‏ אך הוא משיב:‏ ”‏יש לי אוכל שאינכם יודעים מהו”‏.‏ התלמידים תוהים למה הוא מתכוון ואומרים זה לזה:‏ ”‏האם כבר הביאו לו משהו לאכול?‏”‏ ישוע מסביר להם את דבריו באדיבות,‏ ואומר את המילים הבאות,‏ הנושאות משמעות רבה לכל ההולכים אחריו:‏ ”‏מאכלי הוא לעשות את רצון שולחי ולהשלים את מלאכתו”‏ (‏יוחנן ד׳:‏32–34‏)‏.‏

המלאכה שישוע מדבר עליה אינה קציר  התבואה הצפוי בעוד ארבעה חודשים.‏ ישוע מתייחס לקציר רוחני,‏ כפי שהוא מבהיר בהמשך:‏ ”‏שאו עיניכם והביטו בשדות — לבנים הם ובשלים לקציר.‏ הקוצר כבר מקבל שכר ואוסף פרי לחיי עולם,‏ כדי שהזורע והקוצר ישמחו יחד”‏ (‏יוחנן ד׳:‏35,‏ 36‏)‏.‏

ייתכן שישוע כבר מודע להשפעת שיחתו עם האישה השומרונית.‏ רבים מסיכר מאמינים בו בשל מה שהעידה בפניהם,‏ שכן היא מספרת לאנשים:‏ ”‏הוא אמר לי את כל מה שעשיתי”‏ (‏יוחנן ד׳:‏39‏)‏.‏ לפיכך כאשר הם מגיעים מסיכר אל הבאר הם מבקשים מישוע להישאר ולהמשיך ללמד אותם.‏ ישוע נענה להזמנה ונשאר במשך יומיים בשומרון.‏

השומרונים מקשיבים לישוע ורבים נוספים מאמינים בו.‏ הם אומרים לאישה:‏ ”‏כעת אנו מאמינים לא עוד בגלל דברייך,‏ כי אם במו אוזנינו שמענו אותו ואנחנו יודעים שאיש זה הוא באמת מושיע העולם”‏ (‏יוחנן ד׳:‏42‏)‏.‏ דוגמתה הטובה של האישה השומרונית בהחלט עוזרת לנו להבין כיצד נוכל לתת עדות על המשיח באופן שיעורר את סקרנות מאזינינו ויגרום להם לרצות לדעת יותר.‏

זכור שבעוד ארבעה חודשים צפוי להתחיל הקציר,‏ ככל הנראה קציר השעורים המתקיים בעונת האביב.‏ אם כן,‏ המקרה מתרחש כנראה בחודש נובמבר או דצמבר.‏ משמע הדבר שלאחר הפסח של שנת 30 לספירה שהו ישוע ותלמידיו בערך שמונה חודשים ביהודה כשהם מלמדים ומטבילים.‏ הם כעת עושים דרכם צפונה לאזור מגוריהם שבגליל.‏ מה מצפה להם שם?‏