פרק 36
אמונתו הגדולה של שר המאה
-
עבדו של שר צבא נרפא
-
בעלי האמונה יזכו לברכות
לאחר שנשא את דרשת ההר הולך ישוע לכפר נחום. כאן ניגשים אליו כמה מזקני היהודים. הם נשלחו מטעם אדם נוכרי — מפקד בצבא הרומי, שר מאה.
משרתו האהוב של שר הצבא חולה מאוד ונוטה למות. שר המאה אומנם אינו יהודי, אך הוא מבקש מישוע שיבוא לעזרתו. זקני היהודים מספרים לישוע שמשרתו של האיש ”שוכב משותק בבית וסובל קשות”, וככל הנראה מתייסר מכאבים (מתי ח׳:6). הם אומרים לישוע ששר המאה ראוי לקבל את עזרתו ומסבירים: ”כי אוהב הוא את עמנו, והוא בנה לנו את בית הכנסת” (לוקס ז׳:4, 5).
כעבור זמן קצר יוצא ישוע עם אותם זקנים אל ביתו של שר הצבא. בהתקרבם אל הבית שולח שר המאה כמה מידידיו לומר לישוע: ”אדוני, אל תטריח את עצמך, שכן אינני ראוי שתבוא בצל קורתי. משום כך לא החשבתי את עצמי ראוי לבוא אליך” (לוקס ז׳:6, 7). איזו ענווה מצד אדם הרגיל לחלק פקודות לאחרים! דבריו גם מראים עד כמה שונה איש זה מן הרומאים הנוהגים בעבדיהם ביד קשה (מתי ח׳:9).
שר המאה ודאי מודע לכך שהיהודים נמנעים מלהתרועע עם נוכרים (מעשי השליחים י׳:28). אולי מסיבה זו הוא מבקש מידידיו להפציר בישוע: ”רק צווה ומשרתי יתרפא” (לוקס ז׳:7).
ישוע נדהם מכך ומציין: ”אומר אני לכם: אפילו בישראל לא מצאתי אמונה כה גדולה” (לוקס ז׳:9). בשובם לביתו של שר המאה מגלים ידידיו שהעבד, שהיה חולה מאוד, הבריא ממחלתו.
לאחר שחולל את נס הריפוי הזה מנצל ישוע את ההזדמנות כדי להדגיש את העובדה שגויים בעלי אמונה יזכו לברכות. הוא אומר: ”רבים יבואו ממזרח וממערב ויסבו לאכול עם אברהם, יצחק ויעקב במלכות השמיים”. ומה לגבי יהודים שאינם מגלים אמונה? לדברי ישוע, הם ”יושלכו החוצה אל החושך. שם יבכו ויחרקו שיניים” (מתי ח׳:11, 12).
לפיכך יהודים מלידה שאינם נענים להזמנה להיות שותפים במלכות עם המשיח — הזמנה המושטת תחילה להם — יידחו. אולם אנשים מקרב הגויים יתקבלו בברכה וכביכול יסבו לאכול בשולחנו ”במלכות השמיים”.