ישוע ככל הנראה נמצא בכפר נחום כשהוא גוער בפרושים.‏ מאוחר יותר באותו היום הוא יוצא מן הבית והולך אל ים כינרת הסמוך,‏ ושם מתאספים המונים.‏ ישוע נכנס לסירה,‏ מתרחק מעט מן החוף ומתחיל ללמד את האנשים על מלכות השמיים באמצעות מספר דוגמאות או משלים.‏ מאזיניו מכירים רבים מן המצבים והדברים שמזכיר ישוע,‏ ולכן יותר קל להם להבין את היבטיה השונים של המלכות.‏

ישוע מספר תחילה על זורע שיוצא לזרוע.‏ כמה מן הזרעים נופלים בשולי הדרך והציפורים אוכלים אותם.‏ זרעים אחרים נופלים על שטח סלעי שאין בו הרבה אדמה.‏ השורשים אינם יכולים להעמיק ולכן הצמחים החדשים נצרבים בשמש ומתייבשים.‏ זרעים אחרים נופלים בין הקוצים,‏ אשר חונקים את הצמחים הרכים המבצבצים מן האדמה.‏ לבסוף כמה זרעים נופלים על אדמה טובה.‏ זרעים אלה עושים פרי — ”‏זה פי מאה,‏ זה פי שישים וזה פי שלושים”‏ (‏מתי י״ג:‏8‏)‏.‏

במשל נוסף ישוע משווה את המלכות לאדם הזורע זרעים.‏ במקרה הזה,‏ בין שהאיש ישן ובין שהוא ער,‏ הזרעים נובטים וגדלים.‏ האיש ”‏איננו יודע”‏ כיצד קורה הדבר (‏מרקוס ד׳:‏27‏)‏.‏ הם גדלים מאליהם ומניבים תבואה אשר אותה הוא קוצר.‏

ישוע מספר משל שלישי על זריעה.‏ איש אחד זורע את הזרעים הנכונים,‏ אך ”‏בשעה שישנו האנשים”‏ זורע אויבו עשבים רעים בין החיטים.‏ עבדיו של האיש שואלים אם עליהם לעקור את העשבים הרעים.‏ הוא משיב להם:‏ ”‏לא,‏ שמא  בלקטכם את העשבים הרעים,‏ תעקרו אִתם גם את החיטים.‏ הניחו לשניהם לגדול יחד עד הקציר,‏ ובעת הקציר אומַר לקוצרים:‏ לקטו תחילה את העשבים הרעים ואִגדו אותם לאלומות כדי לשרפם.‏ אחר כך לכו,‏ אספו את החיטים והכניסו אותן לאסמי”‏ (‏מתי י״ג:‏24–30‏)‏.‏

רבים ממאזיניו של ישוע מכירים את עולם החקלאות.‏ הוא גם מזכיר דבר אחר המוכר להם — גרגיר החרדל הקטנטן.‏ הוא גדל והופך לעץ גדול עד כדי כך שציפורים יכולות לשכון בין ענפיו.‏ על זרע זה הוא אומר:‏ ”‏דומה מלכות השמיים לגרגיר חרדל אשר לקח איש וזרע בשדהו”‏ (‏מתי י״ג:‏31‏)‏.‏ אולם ישוע אינו מלמד שיעור בבוטניקה.‏ הוא ממחיש צמיחה מדהימה:‏ כיצד דבר קטן מאוד יכול לצמוח או להתרחב ולהפוך לדבר גדול מאוד.‏

לאחר מכן מזכיר ישוע תהליך המוכר לרבים בקהל מאזיניו.‏ הוא משווה את מלכות השמיים ל”‏שאור אשר לקחה אישה וטמנה בשלוש סאים קמח”‏ (‏מתי י״ג:‏33‏)‏.‏ השאור אומנם אינו גלוי לעין,‏ אך הוא מתפשט בכל הבצק ומתפיח אותו.‏ הוא גורם לגדילה משמעותית ולשינויים הדרגתיים שלא ניתן להבחין בהם בקלות.‏

לאחר שישוע מספר את המשלים הללו,‏ הוא משלח את ההמונים וחוזר לבית שבו הוא מתאכסן.‏ עד מהרה ניגשים אליו תלמידיו ורוצים להבין את פשר משליו.‏

התלמידים כבר שמעו את ישוע מספר משלים,‏ אך לא רבים כל כך בבת אחת.‏ הם שואלים אותו:‏ ”‏מדוע אתה מדבר אליהם במשלים?‏”‏ (‏מתי י״ג:‏10‏)‏.‏

אחת הסיבות לכך היא כדי להגשים נבואה מקראית.‏ הכתוב בספר מתי אומר:‏ ”‏בלי משל לא דיבר אליהם,‏ למען יתקיים מה שנאמר בפי הנביא:‏ ’‏אפתח פי במשלים;‏ אכריז את שהיה נסתר מאז היווסד עולם’‏”‏ (‏מתי י״ג:‏34,‏ 35;‏ תהלים ע״ח:‏2‏)‏.‏

אך יש סיבה נוספת לכך שישוע משתמש במשלים‏.‏ הם חושפים את גישת האנשים.‏ רבים מהם מתעניינים בישוע אך ורק כמספר סיפורים מעולה וכמחולל נסים.‏ הם אינם רואים בו אדון שיש לציית לו וללכת אחריו בחוסר אנוכיות (‏לוקס ו׳:‏46,‏ 47‏)‏.‏ הם אינם רוצים להתחיל לשנות את צורת חשיבתם או את דרך חייהם — הם אינם חפצים שהמסר יחדור כל כך עמוק אל לבם.‏

ישוע משיב על שאלת תלמידיו ואומר:‏ ”‏משום כך מדבר אני אליהם במשלים,‏ כי רואים הם אך למעשה אינם רואים,‏ ושומעים אך אינם מקשיבים,‏ וגם אינם מבינים.‏ ומתקיימת בהם נבואת ישעיהו:‏ ’‏.‏.‏.‏נאטם לב העם הזה’‏”‏ (‏מתי י״ג:‏13–15;‏ ישעיהו ו׳:‏9,‏ 10‏)‏.‏

אך הדבר אינו תקף לגבי כל מאזיניו של ישוע.‏ הוא מסביר:‏ ”‏אשרי עיניכם כי רואות הן,‏ ואוזניכם כי שומעות הן.‏ אמן אומר אני לכם:‏ נביאים וצדיקים רבים נכספו לראות את מה שאתם רואים ולא ראו,‏ ולשמוע את מה שאתם שומעים ולא שמעו”‏ (‏מתי י״ג:‏16,‏ 17‏)‏.‏

כן,‏ ל־12 השליחים ולתלמידים הנאמנים האחרים יש לב המוכן לקבל את דבריו של ישוע.‏ לכן ישוע אומר להם:‏ ”‏לכם ניתָן להבין  את סודותיה המקודשים של מלכות השמיים,‏ אך להם לא ניתָן”‏ (‏מתי י״ג:‏11‏)‏.‏ תלמידיו רוצים בכנות להבין את דבריו,‏ ומשום כך ישוע מסביר להם את פשר משל הזורע.‏

‏”‏הזרע הוא דבר אלוהים”‏,‏ אומר ישוע (‏לוקס ח׳:‏11‏)‏.‏ האדמה היא הלב.‏ זהו המפתח להבנת המשל.‏

באשר לזרע שנזרע באדמה הקשה שבשולי הדרך הוא מסביר:‏ ”‏בא השטן ולוקח את הדבר מלבם פן יאמינו וייוושעו”‏ (‏לוקס ח׳:‏12‏)‏.‏ כשדיבר על הזרע שנזרע באדמה הסלעית התכוון ישוע ללבם של אנשים שאומנם מקבלים בשמחה את הבשורה אך היא אינה מכה בו שורשים עמוקים.‏ ”‏בשעת צרה או רדיפה בגלל הבשורה”‏ הם נכשלים.‏ כן,‏ בבוא ”‏עת ניסיון”‏,‏ אולי התנגדות מצד קרובי משפחה או מצד אחרים,‏ הם נסוגים (‏מתי י״ג:‏21;‏ לוקס ח׳:‏13‏)‏.‏

ומה לגבי הזרע הנופל בין הקוצים?‏ ישוע אומר לתלמידיו שהדבר מתייחס לאנשים השומעים את הבשורה אך ”‏דאגות הסדר העולמי הזה ותעתועי העושר”‏ מכריעים אותם (‏מתי י״ג:‏22‏)‏.‏ דבר אלוהים היה בלבם,‏ אך כעת הוא נחנק וחדל להניב פרי.‏

סוג האדמה האחרון שישוע מדבר עליו הוא האדמה הטובה.‏ היא מסמלת את מי ששומעים את הבשורה,‏ מאמצים אותה אל לבם ומבינים את משמעותה האמיתית.‏ ומה התוצאה?‏ הם ’‏עושים פרי’‏.‏ בשל נסיבותיהם,‏ כגון גילם או מצבם הבריאותי,‏ לא כולם יכולים לעשות בדיוק את אותו הדבר;‏ אחד מניב פי 100,‏ אחד פי 60 ואחר פי 30.‏ כן,‏ הברכות בשירות אלוהים הן נחלתם של ”‏מי ששומעים את הדבר בלב ישר וטוב,‏ אוחזים בו ומחזיקים מעמד בעשותם פרי”‏ (‏לוקס ח׳:‏15‏)‏.‏

 מילים אלו ודאי מרשימות במיוחד את התלמידים שניגשו אל ישוע וביקשו שיסביר להם את הדברים שלימד.‏ כעת הם מבינים את משליו לא רק בצורה שטחית.‏ ישוע רוצה שהם יעמדו על משמעות משליו כדי שלאחר מכן יוכלו לחלוק את האמת עם אחרים.‏ ”‏האם מביאים מנורה כדי לשים אותה מתחת לסל או מתחת למיטה?‏”‏ הוא שואל.‏ ”‏הרי מביאים אותה כדי להניחה על כַּן”‏.‏ לכן ישוע מייעץ למאזיניו:‏ ”‏מי שאוזניים לו להקשיב,‏ שיקשיב”‏ (‏מרקוס ד׳:‏21–23‏)‏.‏

לאחר ששמעו מישוע את ההסבר על משל הזורע,‏ התלמידים רוצים לדעת עוד.‏ הם מבקשים:‏ ”‏הסבר לנו את משל העשבים הרעים שבשדה החיטה”‏ (‏מתי י״ג:‏36‏)‏.‏

שאלתם משקפת גישה שונה בתכלית מזו של שאר ההמון שהיה בחוף הכינרת.‏ אותם אנשים אומנם שמעו את הדברים אך ככל הנראה לא היה להם הרצון להבין את משמעות המשלים ולדעת כיצד הם נוגעים לחייהם.‏ הם הסתפקו בתמונה הכללית של המשלים.‏ ישוע מצביע על הניגוד בין ההמונים ששמעו אותו בחוף לבין תלמידיו הסקרנים שבאו אליו כדי לרכוש ידע נוסף.‏ הוא אומר:‏

‏”‏שימו לב למה שאתם שומעים.‏ בַּמידה שאתם מודדים יימדד לכם,‏ וגם עוד ייווסף לכם”‏ (‏מרקוס ד׳:‏24‏)‏.‏ התלמידים שמים לב למה שהם שומעים מפיו.‏ הם ”‏מודדים”‏ או מעניקים לישוע את מלוא תשומת לבם,‏ והם מבורכים בהדרכה נוספת ובהבנה מעמיקה יותר.‏ לפיכך ישוע משיב לשאלת תלמידיו לגבי משל החיטים והעשבים הרעים ומסביר:‏

‏”‏הזורע את הזרעים הטובים הוא בן האדם;‏ השדה הוא העולם.‏ הזרעים הטובים הם בני המלכות,‏ והעשבים הרעים הם בני הרָשע.‏ האויב הזורע אותם הוא השטן.‏ עת הקציר היא אחרית הסדר העולמי,‏ והקוצרים הם המלאכים”‏ (‏מתי י״ג:‏37–39‏)‏.‏

לאחר שהוא מסביר מה מסמלים ההיבטים השונים במשלו,‏ ישוע מתאר את התוצאה הסופית.‏ הוא אומר שבאחרית הסדר העולמי יפרידו הקוצרים,‏ או המלאכים,‏ את המשיחיים המדומים המשולים לעשבים הרעים מ”‏בני המלכות”‏ האמיתיים.‏ ”‏הצדיקים”‏ ייאספו ולבסוף יאירו ”‏במלכות אביהם”‏.‏ ומה לגבי ”‏בני הרָשע”‏?‏ סופם הצודק יהיה אבדון,‏ ולכן הם ”‏יבכו ויחרקו שיניים”‏ (‏מתי י״ג:‏41–43‏)‏.‏

כעת מעניק ישוע לתלמידיו הזדמנות מבורכת לשמוע שלושה משלים נוספים.‏ תחילה הוא  אומר:‏ ”‏דומה מלכות השמיים לאוצר טמון בשדה,‏ שאותו מצא איש וטמן אותו שוב.‏ ומרוב שמחה הוא הולך ומוכר את כל אשר לו וקונה את השדה ההוא”‏ (‏מתי י״ג:‏44‏)‏.‏

הוא ממשיך:‏ ”‏דומה מלכות השמיים לסוחר נודד המחפש פנינים מובחרות.‏ כאשר מצא פנינה יקרה אחת,‏ הלך ומייד מכר את כל אשר לו וקנה אותה”‏ (‏מתי י״ג:‏45,‏ 46‏)‏.‏

בשני המשלים ישוע מבליט את נכונותו של האדם להקריב למען דבר בעל ערך של ממש.‏ הסוחר מוכר מייד ”‏את כל אשר לו”‏ כדי לקנות את הפנינה היקרה.‏ תלמידי ישוע יכולים להבין את משמעות הדוגמה על הפנינה יקרת הערך.‏ כמו כן,‏ גם האיש שמוצא אוצר טמון בשדה ”‏מוכר את כל אשר לו”‏ כדי לרכוש את אותה החלקה.‏ בשני המקרים דבר יקר ערך נעשה זמין,‏ ויש להשיגו ולהוקירו.‏ ניתן להשוות זאת להקרבות שאדם עושה על מנת למלא את צורכו הרוחני (‏מתי ה׳:‏3‏)‏.‏ כמה ממי ששומעים את המשלים שמספר ישוע כבר גילו נכונות לעשות מאמצים גדולים כדי למלא את צורכם הרוחני ולהיות תלמידיו האמיתיים (‏מתי ד׳:‏19,‏ 20;‏ י״ט:‏27‏)‏.‏

לבסוף ישוע משווה את מלכות השמיים לרשת האוספת כל מיני דגים (‏מתי י״ג:‏47‏)‏.‏ כשהדגים מופרדים,‏ הטובים נשמרים בתוך כלים אך הלא־ראויים למאכל מושלכים.‏ לדברי ישוע,‏ כך יהיה באחרית הסדר העולמי — המלאכים יפרידו את הרשעים מן הצדיקים.‏

ישוע עצמו עסק במעין דיג רוחני כאשר קרא לתלמידיו הראשונים להיות ”‏דייגי אדם”‏ (‏מרקוס א׳:‏17‏)‏.‏ עם זאת,‏ הוא אומר שהמשל על הרשת קשור לעתיד,‏ ל”‏אחרית הסדר העולמי”‏ (‏מתי י״ג:‏49‏)‏.‏ לכן השליחים ושאר התלמידים המאזינים לישוע יכולים להסיק שהתפתחויות מעניינות מאוד צפונות בחיק העתיד.‏

מי ששמעו את ישוע מספר מתוך הסירה את המשלים זוכים להבנה נוספת.‏ הוא מגלה נכונות ”‏להסביר ביחידות את הכול”‏ לתלמידיו (‏מרקוס ד׳:‏34‏)‏.‏ הוא דומה ל”‏בעל בית המוציא מבית אוצרו דברים חדשים וישנים”‏ (‏מתי י״ג:‏52‏)‏.‏ ישוע מספר את המשלים לא כדי להתרברב ביכולת ההוראה שלו,‏ אלא כדי לחלוק עם תלמידיו אמיתות המשולות לאוצרות שערכם לא יסולא בפז.‏ הוא ללא ספק מורה שאין כמותו!‏