לישוע היה יום עמוס.‏ לאחר שחזר בסירה מאזור הדקפוליס הוא ריפא את האישה שסבלה מהפרשות דם והקים לתחייה את בתו של יאיר.‏ אך היום טרם הסתיים.‏ כשישוע יוצא מביתו של יאיר הולכים אחריו שני עיוורים וצועקים:‏ ”‏רחם עלינו,‏ בן דוד”‏ (‏מתי ט׳:‏27‏)‏.‏

בקראם לישוע ”‏בן דוד”‏ נותנים שני האנשים ביטוי לאמונתם בכך שישוע הוא היורש לכיסא דוד ולפיכך הנו המשיח.‏ ישוע לכאורה מתעלם מקריאותיהם,‏ אולי כדי לבחון את התמדתם.‏ ואכן,‏ השניים אינם מרפים.‏ כשישוע נכנס לבית,‏ הם נכנסים אחריו פנימה.‏ ישוע שואל אותם:‏ ”‏האם אתם מאמינים שאני יכול לעשות זאת?‏”‏ הם משיבים בביטחון:‏ ”‏כן,‏ אדוננו”‏.‏ אז נוגע ישוע בעיניהם ואומר:‏ ”‏יהיה לכם כאמונתכם”‏ (‏מתי ט׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏

לפתע הם יכולים לראות!‏ כפי שהורה קודם לכן לאחרים,‏ ישוע מצווה עליהם לא לפרסם את מה שעשה.‏ אך מרוב שמחה אותם אנשים מדברים עליו מאוחר יותר בכל מקום.‏

בשעה שהשניים עוזבים,‏ מביאים אל ישוע אדם שיש בו שד אשר הפך אותו לאילם.‏ ישוע מגרש את השד,‏ והאיש מייד מתחיל לדבר.‏ ההמונים מתפלאים על כך ואומרים:‏ ”‏מעולם לא נראה דבר כזה בישראל”‏.‏ גם מספר פרושים נוכחים שם.‏ הם אינם יכולים להכחיש את הנסים‏,‏ ולכן הם חוזרים על הטענה באשר למקור הגבורות שמחולל ישוע:‏ ”‏בעזרת שר השדים הוא מגרש את השדים”‏ (‏מתי ט׳:‏33,‏ 34‏)‏.‏

זמן קצר לאחר מכן חוזר ישוע אל עירו נצרת,‏ וכעת מתלווים אליו תלמידיו.‏ כשנה קודם לכן הוא לימד שם בבית הכנסת.‏ האנשים בתחילה התפעלו מדבריו,‏ אבל אחרי כן נפגעו ממה שלימד וניסו להרגו.‏ עתה ישוע שוב מנסה לעזור לשכניו לשעבר.‏

בשבת הוא חוזר לבית הכנסת כדי ללמד.‏ רבים משתוממים ואף שואלים:‏ ”‏מניין לו החוכמה הזאת ומניין לו הכוח לחולל את הגבורות הללו?‏”‏ הם אומרים:‏ ”‏הרי זה בנו של הנגר!‏ ואמו היא מרים,‏ ואֶחיו הם יעקב,‏ יוסף,‏ שמעון ויהודה.‏ ואחיותיו,‏ הרי כולן פה אתנו!‏ אם כן,‏ מניין לו כל הדברים האלה?‏”‏ (‏מתי י״ג:‏54–56‏)‏.‏

בעיני תושבי נצרת ישוע הוא פשוט אחד מהם.‏ ’‏ראינו אותו גדל כאן’‏,‏ הם חושבים,‏ ’‏אז איך ייתכן שהוא המשיח?‏’‏ לכן למרות כל ההוכחות — לרבות חוכמתו הרבה של ישוע והגבורות שהוא מחולל — הם דוחים אותו.‏ בשל היכרותם אתו הוא מהווה מכשול אפילו לקרוביו.‏ משום כך אומר ישוע:‏ ”‏את הנביא מכבדים בכל מקום מלבד בעירו ובביתו שלו”‏ (‏מתי י״ג:‏57‏)‏.‏

כן,‏ ישוע נדהם מחוסר אמונתם.‏ לכן הוא אינו מחולל שם נסים מלבד ריפוי ”‏חולים מעטים בקרבם בשימו את ידיו עליהם”‏ (‏מרקוס ו׳:‏5,‏ 6‏)‏.‏