יכולתו המופלאה של ישוע להאכיל אלפי אנשים מותירה רושם עמוק על ההמונים.‏ הם מסיקים ש”‏זהו באמת הנביא אשר נועד לבוא אל העולם”‏,‏ המשיח,‏ ושהוא ללא ספק יהיה שליט מצוין (‏יוחנן ו׳:‏14;‏ דברים י״ח:‏18‏)‏.‏ לכן הם מתכננים לתפוס את ישוע ולהמליכו.‏

אולם ישוע מבין מה מתכוונים האנשים לעשות.‏ הוא משלח את ההמון ומורה לתלמידיו לחזור לסירתם.‏ לאן הם אמורים לשוט?‏ לכיוון בית צידא ואז לכפר נחום.‏ ומה לגבי ישוע?‏ הוא עולה להר לבדו כדי להתפלל במשך הלילה.‏

לאור הירח,‏ זמן קצר לפני עלות השחר,‏ מבחין ישוע מרחוק בסירתם.‏ גלי הים גועשים בסערה החזקה,‏ והשליחים ’‏מתקשים לחתור בגלל הרוח הנושבת נגדם’‏ (‏מרקוס ו׳:‏48‏)‏.‏ ישוע יורד מן ההר ומתחיל ללכת לקראתם על פני הגלים.‏ התלמידים כבר ”‏חתרו כחמישה או שישה קילומטרים”‏ (‏יוחנן ו׳:‏19‏)‏.‏ הם מבחינים בישוע,‏ אשר נראה כאילו הוא מתכוון לחלוף על פניהם,‏ וצועקים בפחד:‏ ”‏זה חזיון תעתועים!‏”‏ (‏מרקוס ו׳:‏49‏)‏.‏

ישוע מרגיע אותם ואומר:‏ ”‏התעודדו!‏ זה אני;‏ אל תפחדו”‏.‏ אך פטרוס אומר:‏ ”‏אדוני,‏ אם זה אתה,‏ צווה עליי לבוא אליך על פני המים”‏.‏ ישוע משיב לו:‏ ”‏בוא!‏”‏ אז יוצא פטרוס מן הסירה והוא ממש הולך על פני המים לקראת ישוע.‏ אך כשהוא רואה את הסערה,‏ הוא מפחד ומתחיל לשקוע.‏ הוא צועק:‏ ”‏אדוני,‏ הצל אותי!‏”‏ ישוע מושיט את ידו,‏ מחזיק בפטרוס ואומר לו:‏ ”‏קטן אמונה,‏ מדוע עלה ספק בלבך?‏”‏ (‏מתי י״ד:‏27–31‏)‏.‏

פטרוס וישוע נכנסים לסירה,‏ והסערה פוסקת.‏ התלמידים מוכי תדהמה.‏ אך האם באמת הם צריכים להיות מופתעים?‏ אילו היו מבינים את ”‏משמעות נס כיכרות הלחם”‏,‏ הנס שחולל ישוע שעות ספורות קודם לכן כאשר האכיל את האלפים,‏ הם לא היו מתפלאים שהוא מסוגל ללכת על המים ולהשקיט את הסערה.‏ כעת הם משתחווים לו ואומרים:‏ ”‏באמת בן אלוהים אתה”‏ (‏מרקוס ו׳:‏52;‏ מתי י״ד:‏33‏)‏.‏

עד מהרה הם מגיעים למישור גינוסר הפורה והיפה,‏ דרומית לכפר נחום.‏ הם עוגנים שם ויורדים אל החוף.‏ האנשים מזהים את ישוע,‏ ואז הם ואחרים מן הכפרים שבאזור מביאים אליו את חוליהם.‏ כשהללו רק נוגעים בכנף מעילו של ישוע הם נרפאים לחלוטין.‏

ההמונים שהיו עדים לנס האכלת האלפים מגלים בינתיים שישוע עזב את המקום.‏ לכן כאשר מגיעות סירות קטנות מטבריה,‏ הם נכנסים אליהן ושטים אל כפר נחום כדי לחפש את ישוע.‏ כשהם מוצאים אותו,‏ הם שואלים:‏ ”‏רבי,‏ מתי הגעת לכאן?‏”‏ (‏יוחנן ו׳:‏25‏)‏ ישוע גוער בהם בצדק,‏ כפי שנראה בהמשך.‏