פרק 58
הוא מספק לחם בדרך נס ומזהיר מפני השאור
מתי ט״ו:32 עד ט״ז:12 מרקוס ח׳:1–21
-
ישוע מאכיל 000,4 איש
-
הוא מזהיר מפני שאור הפרושים
המוני אנשים נוהרים אחרי ישוע באזור הדקפוליס בצדה המזרחי של הכינרת. הם באו לשמוע אותו ולהירפא, והביאו אתם סלי מזון גדולים.
בחלוף זמן מה אומר ישוע לתלמידיו: ”אני מרחם על ההמונים, כי כבר שלושה ימים הם אתי ואין להם מה לאכול. אם אשלח אותם לבתיהם רעבים יתמוטטו בדרך, ויש מהם שבאו מרחוק”. התלמידים שואלים: ”היכן אפשר למצוא לחם במקום השומם הזה כדי להשביע אותם?” (מרקוס ח׳:2–4).
ישוע שואל בתגובה: ”כמה כיכרות לחם יש לכם?” והתלמידים אומרים: ”שבע, ומעט דגים קטנים” (מתי ט״ו:34). ישוע מורה להמונים לשבת על הארץ. הוא לוקח את כיכרות הלחם ואת הדגים, מתפלל לאלוהים ונותן אותם לתלמידיו כדי שיחלקו אותם לאנשים. למרבה הפלא כולם אוכלים לשובע. בשאריות האוכל ממלאים התלמידים שבעה סלי מזון גדולים, אף שמספר האוכלים היה כ־000,4 איש, מלבד הנשים והטף!
לאחר שישוע משלח את ההמונים, הוא ותלמידיו חוצים את הכינרת ושטים אל מגדן שבחוף המערבי. מספר פרושים, ביחד עם כמה מכת הצדוקים, ניגשים אל ישוע כדי לנסותו ומבקשים ממנו להראות להם אות משמיים.
ישוע מודע למניעיהם ולכן משיב להם: ”לפנות ערב אתם אומרים, ’יהיה מזג אוויר נאה, כי השמיים אדומים כאש’, ובבוקר, ’יהיה היום קר וגשום, כי השמיים אדומים כאש אך קודרים’. את מראה השמיים יודעים אתם לפרש, אבל את אותות הזמנים אינכם מסוגלים לפרש” (מתי ט״ז:2, 3). אז אומר ישוע לפרושים ולצדוקים שלא יינתן להם שום אות מלבד אות יונה.
ישוע ותלמידיו נכנסים לסירה ושטים אל בית צידא השוכנת בחופה הצפון־מזרחי של הכינרת. בדרך מתחוור לתלמידים שהם שכחו להביא אתם מספיק אוכל. יש להם רק כיכר לחם אחת. ישוע חושב על המפגש הקודם שלו עם הפרושים ותומכי הורדוס הצדוקים, ומזהיר: ”פקחו עיניכם והיזהרו משאור הפרושים ומשאור הורדוס”. התלמידים מסיקים בטעות שהוא מזכיר את השאור משום שהם שכחו לקחת אתם לחם. ישוע מבחין בטעותם ואומר להם: ”מדוע אתם מתווכחים על כך שאין לכם לחם?” (מרקוס ח׳:15–17).
זמן קצר קודם לכן סיפק ישוע לחם לאלפי אנשים. לפיכך התלמידים צריכים להבין שהוא אינו מודאג מכך שחסר להם לחם ממשי. ”האם אינכם זוכרים”, הוא שואל, ”כמה סלים מילאתם בשאריות לחם כאשר בצעתי את חמש כיכרות הלחם לחמשת אלפים הגברים?” הם משיבים לו: ”שנים עשר”. ישוע ממשיך ושואל: ”וכאשר בצעתי את השבע לארבעת אלפים הגברים, כמה סלים גדולים מילאתם בשאריות הלחם?” הם משיבים ואומרים: ”שבעה” (מרקוס ח׳:18–20).
ישוע שואל: ”איך זה שאינכם תופסים שלא על כיכרות לחם דיברתי אליכם?” הוא מוסיף: ”היזהרו משאור הפרושים והצדוקים” (מתי ט״ז:11).
לבסוף התלמידים מבינים את הנקודה. שאור משמש להחמצת הבצק ולהתפחתו. ישוע משתמש כאן בשאור כסמל לקלקול או להשחתה. הוא אומר לתלמידיו להישמר מפני ”מה שמלמדים הפרושים והצדוקים”, מתורותיהם המשחיתות (מתי ט״ז:12).