לאחר חזון ההשתנות וריפוי הנער אחוז השד באזור קיסריה פיליפי יוצא ישוע אל כפר נחום.‏ הוא הולך לשם רק עם תלמידיו,‏ כדי שהדבר ’‏לא ייוודע’‏ להמונים (‏מרקוס ט׳:‏30‏)‏.‏ כך תהיה לו הזדמנות נוספת להכין את תלמידיו לקראת מותו ולפעילות שהם יבצעו.‏ ”‏בן האדם עתיד להימסר לידי אנשים”‏,‏ הוא מסביר.‏ ”‏הם יהרגו אותו,‏ וביום השלישי יוקם לתחייה”‏ (‏מתי י״ז:‏22,‏ 23‏)‏.‏

זה לא אמור להיות דבר חדש עבור תלמידיו.‏ ישוע דיבר בעבר על כך שהוא ייהרג,‏ אף שפטרוס סירב להאמין שכך יקרה (‏מתי ט״ז:‏21,‏ 22‏)‏.‏ כמו כן,‏ שלושה מהשליחים ראו את חזון ההשתנות ושמעו את השיחה על ”‏הסתלקותו”‏ של ישוע (‏לוקס ט׳:‏31‏)‏.‏ כעת תלמידיו ’‏מתעצבים עד מאוד’‏ ממה שישוע אומר,‏ הגם שהם אינם מבינים את מלוא משמעות דבריו (‏מתי י״ז:‏23‏)‏.‏ עם זאת,‏ הם מפחדים לשאול אותו על כך שאלות נוספות.‏

לבסוף הם מגיעים לכפר נחום,‏ מרכז פעילותו של ישוע ועירם של כמה משליחיו.‏ שם ניגשים אל פטרוס גובי מס המקדש.‏ הם ככל הנראה מנסים להאשים את ישוע באי־תשלום מסים ושואלים:‏ ”‏האם מורכם אינו משלם את מס שתי הדרכמות [‏למקדש]‏?‏”‏ (‏מתי י״ז:‏24‏)‏.‏

‏”‏הוא משלם”‏,‏ משיב פטרוס.‏ כשהיו בבית,‏ ישוע כבר ידע על מה שקרה;‏ הוא אינו ממתין שפטרוס יעלה את הנושא,‏ אלא מקדים לשאול אותו:‏ ”‏מה דעתך,‏ שמעון?‏ ממי לוקחים מלכי הארץ מכס או מס גולגולת?‏ מבניהם או מן הזרים?‏”‏ פטרוס משיב:‏ ”‏מן הזרים”‏.‏ אז אומר לו ישוע:‏ ”‏אם כן,‏ הבנים פטורים מתשלום”‏ (‏מתי י״ז:‏25,‏ 26‏)‏.‏

אביו של ישוע הוא מלך היקום אשר אותו עובדים בבית המקדש.‏ מכאן שבן אלוהים אינו מחויב חוקית לשלם את מס המקדש.‏ ”‏אבל כדי שלא נהיה להם למכשול”‏,‏ אומר ישוע,‏ ”‏לך אל הים,‏ השלך חכה וקח את הדג שיעלה ראשונה.‏ כשתפתח את פיו תמצא מטבע כסף [‏סטאטר,‏ או טטרדרכמה]‏.‏ קח אותו ותן להם בעדי ובעדך”‏ (‏מתי י״ז:‏27‏)‏.‏

כעבור זמן קצר נמצאים התלמידים ביחד,‏ והם שואלים את ישוע מי יהיה הגדול במלכות.‏ אותם אנשים פחדו לא מכבר לשאול את ישוע לגבי מותו המתקרב,‏ אך כעת הם אינם חוששים לשאול אותו על עתידם שלהם.‏ ישוע יודע על מה הם חושבים.‏ הם כבר התווכחו על כך כשהלכו אחריו בדרך חזרה אל כפר נחום.‏ לכן הוא שואל אותם:‏ ”‏על מה התווכחתם בדרך?‏”‏ (‏מרקוס ט׳:‏33‏)‏ התלמידים שותקים במבוכה,‏ כי הם התווכחו זה עם זה מי הגדול ביותר ביניהם.‏ בסופו של דבר השליחים מציגים בפני ישוע את השאלה שעליה התווכחו:‏ ”‏מיהו אפוא הגדול ביותר במלכות השמיים?‏”‏ (‏מתי י״ח:‏1‏)‏.‏

לא ייאמן שהתלמידים מתווכחים על נושא זה אחרי כמעט שלוש שנים שבמהלכן התבוננו בישוע ושמעו אותו מלמד.‏ אולם הם לא־מושלמים,‏ והם גדלו באווירה דתית המדגישה את נושא המעמדות.‏ יתר על כן,‏ פטרוס שמע לאחרונה את ישוע מבטיח לתת לו את ”‏מפתחות”‏ המלכות.‏ האם ייתכן שזה עורר בו תחושת עליונות?‏ ואולי גם יעקב ויוחנן מרגישים נעלים על האחרים,‏ שכן הם היו עדי ראייה לחזון ההשתנות של ישוע.‏

כך או כך,‏ ישוע מתקן את גישתם.‏ הוא קורא אליו ילד,‏ מעמיד אותו ביניהם ואומר לתלמידיו:‏ ”‏אם לא תשתנו ותהיו כילדים לא תיכנסו למלכות השמיים.‏ לכן,‏ מי שישפיל את עצמו ויהיה כילד הזה,‏ הוא הגדול ביותר במלכות השמיים,‏ וכל המקבל ילד אחד כזה מתוך כבוד לשמי,‏ מקבל גם אותי”‏ (‏מתי י״ח:‏3–5‏)‏.‏

איזו שיטת הוראה נפלאה!‏ ישוע אינו מתרגז על תלמידיו ואינו מאשים אותם בחמדנות או בשאפתנות.‏ הוא משתמש בדוגמה מוחשית.‏ לילדים אין שום מעמד גבוה או עמדת חשיבות.‏ ישוע מראה שתלמידיו צריכים לאמץ השקפה כזו על עצמם.‏ הוא מסכם את הלקח עבור תלמידיו ואומר:‏ ”‏מי שמתנהג כקטן ביותר ביניכם הוא הגדול”‏ (‏לוקס ט׳:‏48‏)‏.‏