ישוע זה עתה הסביר בצורה מוחשית לתלמידיו איזו גישה עליהם לטפח.‏ עליהם להיות כמו ילדים — ענווים ונטולי מעמד.‏ על התלמידים ’‏לקבל ילדים כאלה מתוך כבוד לשמו,‏ וכך לקבל גם את ישוע’‏ (‏מתי י״ח:‏5‏)‏.‏

זמן קצר קודם לכן התווכחו השליחים מי הגדול ביניהם,‏ ולכן דברי ישוע אולי נתפסים בעיניהם כתוכחה.‏ כעת מזכיר השליח יוחנן דבר אחר שאירע לא מזמן:‏ ”‏מורנו,‏ ראינו מישהו מגרש שדים בשמך וניסינו למנוע זאת ממנו,‏ מפני שאין הוא הולך אתנו אחריך”‏ (‏לוקס ט׳:‏49‏)‏.‏

האם יוחנן סבור שאך ורק השליחים מוסמכים לרפא אחרים או לגרש שדים?‏ אם כן,‏ כיצד ייתכן שאותו יהודי מצליח לגרש רוחות רעות?‏ נראה כי לדעתו של יוחנן אסור לאיש זה לחולל גבורות משום שהוא אינו הולך עם ישוע והשליחים.‏

להפתעת יוחנן,‏ ישוע אומר:‏ ”‏אל תנסו למנוע זאת ממנו,‏ כי אין איש שיעשה גבורה בשמי ומייד אחר כך יוכל לדבר עליי רעות,‏ שכן מי שאינו נגדנו,‏ לצדנו הוא.‏ כל הנותן לכם לשתות כוס מים מפני שאתם שייכים למשיח,‏ אמן אומר אני לכם,‏ לא יאבד לו שכרו”‏ (‏מרקוס ט׳:‏39–41‏)‏.‏

לעת עתה איש זה אינו חייב להתלוות אל המשיח כדי להיות לצדו.‏ הקהילה המשיחית טרם נוסדה,‏ ולכן עצם העובדה שהאיש אינו הולך עם ישוע אין משמעה שהוא מתנגד לו או מקדם דת כזב.‏ ברור שהאיש מאמין בשמו של ישוע,‏ ומדברי ישוע ניכר שלא יאבד לו שכרו.‏

לעומת זאת,‏ אם דבריהם והתנהגותם של השליחים הכשילו את האיש,‏ זהו עניין רציני.‏ ישוע אומר:‏ ”‏כל המכשיל אחד מן הקטנים האלה המאמינים בי,‏ מוטב לו שיניחו רחיים של חמור על צווארו וישליכו אותו לים”‏ (‏מרקוס ט׳:‏42‏)‏.‏ ישוע ממשיך ומציין שתלמידיו צריכים להיפטר אפילו ממשהו יקר מאוד,‏ כמו יד,‏ רגל או עין,‏ אם הוא מכשיל אותם.‏ מוטב לאבד דבר יקר כזה ולהיכנס אל מלכות אלוהים מאשר לשמור עליו ולהגיע לגיהינום (‏שפירושו ”‏גיא הינום”‏)‏.‏ קרוב לוודאי שהשליחים ראו את הגיא הזה ליד ירושלים,‏ היכן ששורפים את פסולת העיר,‏ ולכן הם יכולים להבין שמדובר במקום המסמל אבדון עולם.‏

ישוע מוסיף ומזהיר:‏ ”‏היזהרו שלא תבוזו לאחד מן הקטנים האלה,‏ כי אומר אני לכם שהמלאכים שלהם בשמיים רואים תמיד את פני אבי”‏.‏ עד כמה יקרים ”‏הקטנים האלה”‏ לאביו?‏ ישוע מספר על איש שיש לו 100 כבשים ושאחד מהם אובד לו.‏ האיש עוזב את ה־99 והולך לחפש את השה שאבד.‏ כשהוא מוצא אותו הוא שמח עליו יותר מאשר על ה־99.‏ ישוע ממשיך ואומר:‏ ”‏כך גם אבי שבשמיים אינו חפץ שאפילו אחד מן הקטנים האלה יאבד את חייו”‏ (‏מתי י״ח:‏10,‏ 14‏)‏.‏

ישוע אולי חושב על הוויכוח שהיה לשליחיו לגבי מי יהיה הגדול ביניהם ומשום כך מפציר בהם:‏ ”‏יהא מלח בקרבכם וחיו בשלום זה עם זה”‏ (‏מרקוס ט׳:‏50‏)‏.‏ המלח משפר את טעמו של המזון.‏ כאשר דברי האדם מתובלים במלח סמלי,‏ קל יותר לקבל את דבריו.‏ כתוצאה מכך,‏ נשמר השלום.‏ ויכוחים,‏ לעומת זאת,‏ רק מפרים את השלום (‏קולוסים ד׳:‏6‏)‏.‏

לעיתים יתעוררו בעיות רציניות,‏ וישוע מסביר כיצד לפתור אותן.‏ ”‏אם יחטא לך אחיך”‏ אומר ישוע,‏ ”‏לך והעמד אותו על טעותו בינך ובינו לבד.‏ אם יקשיב לך,‏ קנית לך את אחיך”‏.‏ ומה אם הוא מסרב להקשיב?‏ ”‏קח אתך עוד אחד או שניים”‏,‏ מייעץ ישוע,‏ ”‏כדי שעל־פי שניים או שלושה עדים יקום כל דבר”‏.‏ אם זה לא פותר את העניין,‏ עליהם לפנות אל ”‏הקהילה”‏,‏ כלומר לזקני־הקהילה האחראים אשר יכולים לפסוק בעניין.‏ ומה אם החוטא עדיין ממאן להקשיב?‏ ”‏שיהיה לך כגוי וכמוכס”‏,‏ אנשים שהיהודים אינם מתרועעים אתם (‏מתי י״ח:‏15–17‏)‏.‏

המשגיחים בקהילות צריכים לדבוק בדבר־אלוהים.‏ אם הם ימצאו שהחוטא אשם וצריך לקבל תוכחה,‏ פסיקתם ’‏כבר תיאסר בשמיים’‏.‏ אך אם הם ימצאו שהאדם אינו אשם,‏ פסיקתם ’‏כבר תותר בשמיים’‏.‏ קווים מנחים אלה יהיו לעזר לאחר היווסדות הקהילה המשיחית.‏ באשר לדיונים רציניים כאלה ישוע אומר:‏ ”‏במקום שבו שניים או שלושה נאספים בשמי,‏ שם אני ביניהם”‏ (‏מתי י״ח:‏18–20‏)‏.‏