ישוע עדיין בירושלים בחג הסוכות.‏ הוא שמח ש’‏רבים מן ההמון מאמינים בו’‏.‏ אך מנהיגי הדת אינם מרוצים מכך;‏ הם שולחים שומרים,‏ המשמשים כמעין משטרה דתית,‏ כדי לעצור אותו (‏יוחנן ז׳:‏31,‏ 32‏)‏.‏ עם זאת,‏ ישוע אינו מנסה להסתתר.‏

הוא ממשיך ללמד בירושלים בפומבי ואומר:‏ ”‏נותר לי מעט זמן להיות אתכם עד שאלך אל שולחי.‏ אתם תחפשו אותי אך לא תמצאו;‏ ואל המקום שבו אהיה אינכם יכולים לבוא”‏ (‏יוחנן ז׳:‏33,‏ 34‏)‏.‏ היהודים אינם מבינים את פשר דבריו ולכן אומרים זה לזה:‏ ”‏לאן הוא מתכוון ללכת כך שלא נמצא אותו?‏ האם הוא מתכוון ללכת אל היהודים הפזורים בקרב היוונים וללמד גם את היוונים?‏ מה כוונת דבריו,‏ ’‏תחפשו אותי אך לא תמצאו,‏ ואל המקום שבו אהיה אינכם יכולים לבוא’‏?‏”‏ (‏יוחנן ז׳:‏35,‏ 36‏)‏ אולם ישוע מדבר על מותו,‏ תחייתו ועלייתו השמיימה,‏ ואויביו אינם יכולים ללכת אחריו לשם.‏

היום השביעי של החג הגיע.‏ בכל בוקר במהלך החג לקח אחד מהכוהנים מבריכת השילוח מים ויצק אותם אל אגן שהוביל אל בסיס מזבח המקדש.‏ ייתכן שדבריו הבאים של ישוע מזכירים לעם את המנהג הזה.‏ הוא קורא ואומר:‏ ”‏מי שצמא שיבוא אליי וישתה.‏ המאמין בי,‏ ’‏נחלי מים חיים יזרמו מתוכו’‏,‏ ככתוב”‏ (‏יוחנן ז׳:‏37,‏ 38‏)‏.‏

ישוע מתייחס למה שעתיד לקרות כאשר יימָשחו תלמידיו ברוח הקודש ותינתן להם התוחלת לחיות חיים שמימיים.‏ הדבר מתרחש בשנה שלאחר מכן,‏ אחרי מותו של ישוע.‏ החל מחג השבועות של שנה זו,‏ נחלי מים חיים מתחילים לזרום כאשר התלמידים המשוחים חולקים את האמת עם הזולת.‏

בתגובה למה שמלמד ישוע יש האומרים:‏ ”‏זהו באמת הנביא”‏,‏ וככל הנראה מתכוונים לנביא המובטח שיהיה גדול ממשה.‏ אחרים אומרים:‏ ”‏זה המשיח”‏.‏ אך יש הטוענים:‏ ”‏האם מהגליל צריך לבוא המשיח?‏ הרי הכתוב אומר שהמשיח יבוא מזרע דוד ומבית לחם,‏ כפרו של דוד”‏ (‏יוחנן ז׳:‏40–42‏)‏.‏

לפיכך ההמונים חלוקים בדעתם.‏ אומנם יש שרוצים שישוע ייעצר,‏ אך איש אינו מניח עליו יד.‏ כאשר חוזרים השומרים אל מנהיגי הדת בלי ישוע,‏ הכוהנים הראשיים והפרושים שואלים אותם:‏ ”‏מדוע לא הבאתם אותו?‏”‏ השומרים משיבים:‏ ”‏מעולם לא דיבר איש כמו שמדבר האיש הזה”‏.‏ מנהיגי הדת הזועמים מתחילים ללעוג להם ולהטיח כינויי גנאי:‏ ”‏האם גם אתם הותעיתם?‏ הרי איש מן המנהיגים או מן הפרושים לא האמין בו!‏ אבל ההמון הזה,‏ שאינם יודעים את התורה,‏ ארורים הם”‏ (‏יוחנן ז׳:‏45–49‏)‏.‏

אז נקדימון,‏ פרוש וחבר בסנהדרין,‏ מעז לקום להגנתו של ישוע.‏ כשנתיים וחצי קודם לכן בא נקדימון לישוע בלילה וביטא את אמונתו בו.‏ כעת נקדימון אומר:‏ ”‏האם מותר על־פי תורתנו לשפוט אדם בטרם שומעים אותו תחילה ומבררים מה עשה?‏”‏ הם משיבים לו מתוך עמדת התגוננות:‏ ”‏האם גם אתה מן הגליל?‏ חקור וראה שלא יקום נביא מן הגליל”‏ (‏יוחנן ז׳:‏51,‏ 52‏)‏.‏

כתבי־הקודש אינם מציינים מפורשות שיקום נביא מן הגליל.‏ אולם דבר־אלוהים כן הראה שהמשיח יבוא משם;‏ הכתוב ניבא כי ”‏אור גדול”‏ ייראה ב”‏גליל הגויים”‏ (‏ישעיהו ח׳:‏23 עד ט׳:‏1;‏ מתי ד׳:‏13–17‏)‏.‏ יתר על כן,‏ כפי שנובא,‏ ישוע נולד בבית לחם והוא מזרע דוד.‏ אף שהפרושים אולי מודעים לכך,‏ הם ככל הנראה הפיצו את מרבית הדעות המוטעות שיש לאנשים לגבי ישוע.‏