ביום השביעי והאחרון של חג הסוכות מלמד ישוע באחת הלשכות של המקדש הקרויה ”‏לשכת האוצר”‏ (‏יוחנן ח׳:‏20;‏ לוקס כ״א:‏1‏)‏.‏ ככל הנראה זוהי עזרת הנשים,‏ ולכאן מביאים האנשים את תרומותיהם.‏

בכל לילות החג אזור זה של המקדש מואר במיוחד.‏ מוצבות שם ארבע מנורות עצומות,‏ כשכל אחת מהן נושאת ארבע קערות גדולות המכילות שמן.‏ האור שמפיצות המנורות כה חזק שהוא מאיר את כל הסביבה עד למרחוק.‏ הדברים שאומר כעת ישוע אולי מזכירים למאזיניו את המראה הזה:‏ ”‏אני אור העולם.‏ ההולך אחריי לא יתהלך בחושך,‏ אלא אור החיים יהיה לו”‏ (‏יוחנן ח׳:‏12‏)‏.‏

הפרושים מתנגדים להצהרתו של ישוע ואומרים:‏ ”‏אתה מעיד על עצמך;‏ עדותך אינה עדות אמת”‏.‏ ישוע משיב להם:‏ ”‏גם אם אני מעיד על עצמי,‏ עדותי אמת היא,‏ כי יודע אני מניין באתי ולאן אני הולך.‏ אבל אתם אינכם יודעים מניין באתי ולאן אני הולך”‏.‏ הוא מוסיף:‏ ”‏בתורתכם כתוב,‏ ’‏עדותם של שני אנשים עדות אמת היא’‏.‏ אני המעיד על עצמי,‏ והאב אשר שלח אותי מעיד עליי”‏ (‏יוחנן ח׳:‏13–18‏)‏.‏

הפרושים אינם מקבלים את תשובתו,‏ ושואלים:‏ ”‏איפה אביך?‏”‏ ישוע עונה ישירות:‏ ”‏אינכם מכירים לא אותי ולא את אבי.‏ אילו הכרתם אותי,‏ הייתם מכירים גם את אבי”‏ (‏יוחנן ח׳:‏19‏)‏.‏ הפרושים עדיין רוצים לעצור את ישוע,‏ אך איש אינו נוגע בו.‏

ישוע חוזר על הדברים שכבר אמר קודם לכן:‏ ”‏אני הולך,‏ ואתם תחפשו אותי,‏ אך תמותו כחוטאים.‏ אל המקום שאליו אני הולך אינכם יכולים לבוא”‏.‏ היהודים אינם מפרשים נכונה את דבריו ומתחילים לתהות:‏ ”‏האם יהרוג את עצמו?‏ שהרי הוא אומר,‏ ’‏אל המקום שאליו אני הולך אינכם יכולים לבוא’‏”‏.‏ הם אינם מבינים את פשר דבריו מכיוון שהם אינם מודעים למוצאו.‏ הוא מסביר:‏ ”‏אתם מלמטה;‏ אני מלמעלה.‏ אתם מן העולם הזה;‏ אני אינני מן העולם הזה”‏ (‏יוחנן ח׳:‏21–23‏)‏.‏

ישוע מתייחס לקיומו הקדם־אנושי בשמיים ולהיותו המשיח המובטח,‏ אשר מנהיגי דת הללו אמורים לצפות לבואו.‏ למרות זאת הם שואלים אותו בזלזול משווע:‏ ”‏מי אתה?‏”‏ (‏יוחנן ח׳:‏25‏)‏.‏

לנוכח סרבנותם והתנגדותם,‏ משיב להם ישוע:‏ ”‏מדוע אני בכלל מדבר אליכם?‏”‏ בכל זאת,‏ הוא מסב את תשומת הלב לאביו ומסביר מדוע על היהודים לשמוע בקול הבן:‏ ”‏שולחי דובר אמת,‏ ואת הדברים ששמעתי ממנו אותם אני אומר בָּעולם”‏ (‏יוחנן ח׳:‏25,‏ 26‏)‏.‏

לאחר מכן מביע ישוע ביטחון באביו,‏ דבר שחסר ליהודים הללו:‏ ”‏כאשר תרימו את בן האדם,‏ אז תדעו כי אני הוא ושאינני עושה דבר על דעת עצמי,‏ אלא אומר אני את הדברים האלה על־פי מה שלימד אותי האב.‏ ושולחי אתי;‏ הוא לא עזב אותי לבדי,‏ כי תמיד עושה אני את הרצוי בעיניו”‏ (‏יוחנן ח׳:‏28,‏ 29‏)‏.‏

ישנם יהודים שכן מאמינים בישוע,‏ ולהם הוא אומר:‏ ”‏אם תקיימו תמיד את דבריי,‏ תלמידיי אתם בֶּאמת,‏ ותדעו את האמת,‏ והאמת תשחרר אתכם”‏ (‏יוחנן ח׳:‏31,‏ 32‏)‏.‏

לחלק מן המאזינים מוזר לשמוע שהאמת תשחרר אותם.‏ הם מוחים ואומרים:‏ ”‏זרע אברהם אנחנו ומעולם לא היינו משועבדים לאיש.‏ מדוע אתה אומר שנשוחרר?‏”‏ היהודים מודעים לכך שלעיתים הם היו תחת שלטון זר,‏ אך למרות זאת הם מסרבים להיקרא עבדים.‏ אולם ישוע מציין שהם אכן עבדים:‏ ”‏אמן אמן אני אומר לכם:‏ כל עושה חטא עבד הוא לחטא”‏ (‏יוחנן ח׳:‏33,‏ 34‏)‏.‏

סירובם של היהודים להודות בכך שהם עבדים לחטא מעמיד אותם בסכנה.‏ ”‏העבד אינו שוכן בבית עד עולם”‏,‏ מסביר ישוע.‏ ”‏הבן שוכן בו עד עולם”‏ (‏יוחנן ח׳:‏35‏)‏.‏ לעבד אין כל זכות ירושה וניתן לשלחו בכל עת.‏ אך ורק בן אשר נולד למשפחה או שאומץ על־ידיה נשאר בה ”‏עד עולם”‏,‏ כלומר,‏ כל עוד הוא חי.‏

לפיכך האמת על אודות הבן היא האמת המשחררת אנשים לנצח מהחטא המוביל למוות.‏ ”‏אם הבן ישחרר אתכם,‏ באמת בני חורין תהיו”‏ (‏יוחנן ח׳:‏36‏)‏.‏