בהיותו ביהודה נענה ישוע להזמנה לסעוד אצל אחד הפרושים.‏ ככל הנראה הסעודה מתקיימת בשעות היום ולא בשעות הערב (‏לוקס י״א:‏37,‏ 38‏)‏.‏ הפרושים נוהגים ליטול את ידיהם עד המרפקים לפני האוכל.‏ אך ישוע אינו עושה כן (‏מתי ט״ו:‏1,‏ 2‏)‏.‏ מנהג זה אינו מהווה הפרה של תורת אלוהים,‏ אך הוא גם אינו טקס שאלוהים דורש.‏

הפרוש מופתע שישוע אינו מקיים מסורת זו.‏ ישוע מבחין בכך ואומר:‏ ”‏אתם הפרושים מטהרים את הכוס ואת הקערה מבחוץ ואִילוּ בתוככם מלאים חמדנות ורשע.‏ כסילים!‏ האם מי שברא את החוץ לא ברא גם את הפְּנים?‏”‏ (‏לוקס י״א:‏39,‏ 40‏)‏.‏

הסוגיה אינה רחיצת ידיים לפני הסעודה,‏ אלא צביעות דתית.‏ הפרושים ואחרים המקפידים על טקס נטילת הידיים אינם מטהרים את לבם מרשע.‏ לכן ישוע מייעץ להם:‏ ”‏תנו כמתנות צדקה את מה שבפנים ואז תהיו טהורים בכול”‏ (‏לוקס י״א:‏41‏)‏.‏ כמה נכון!‏ הנתינה צריכה לנבוע מלב אוהב ולא מתוך שאיפה להרשים אחרים בצדקה מעושה.‏

אין בזאת לומר שאנשים אלה אינם נותנים מאומה.‏ ישוע מציין:‏ ”‏נותנים אתם מעשרות ממנתה ופיגם וכל ירק אחר ומתעלמים מן הצדק של אלוהים ומן המצווה לאהבו!‏ את המעשרות חובה היה עליכם לתת,‏ אך מן הדברים האחרים האלה אסור היה לכם להתעלם”‏ (‏לוקס י״א:‏42‏)‏.‏ תורת אלוהים דרשה להפריש מעשר מן היבולים (‏דברים י״ד:‏22‏)‏.‏ הללו כללו את המנתה ואת הפיגם — צמחים ששימשו לתיבול מאכלים.‏ הפרושים נתנו בדקדקנות יתרה מעשרות מצמחים אלה,‏ אך מה לגבי הדרישות החשובות יותר שבתורה,‏ כגון המצווה לעשות משפט ולהיות צנועים לפני אלוהים?‏ (‏מיכה ו׳:‏8‏)‏.‏

ישוע ממשיך ואומר:‏ ”‏אוי לכם פרושים,‏ כי אוהבים אתם את המושבים הראשונים בבתי הכנסת ואת ברכות השלום בשווקים!‏ אוי לכם,‏ כי דומים אתם לקברים שאינם גלויים לעין,‏ ואנשים מתהלכים עליהם מבלי לדעת זאת!‏”‏ (‏לוקס י״א:‏43,‏ 44‏)‏ כן,‏ אנשים עלולים לדרוך בשוגג על קברים כאלה ולהפוך לטמאים מבחינה פולחנית.‏ ישוע מזכיר עובדה זו כדי להדגיש שטומאתם של הפרושים אינה גלויה לעין (‏מתי כ״ג:‏27‏)‏.‏

איש אחד הבקי בתורה מתלונן ואומר:‏ ”‏מורנו,‏ בדבריך אלה אתה פוגע גם בנו”‏.‏ אך אנשים אלה צריכים להבין שהם אינם מקיימים את חובתם לעזור לעם.‏ ישוע אומר:‏ ”‏אוי גם לכם,‏ הבקיאים בתורה,‏ כי מעמיסים אתם על אנשים משאות שקשה לשאתם,‏ ואילו אתם אינכם מוכנים לגעת בהם אפילו לא באצבע אחת!‏ אוי לכם,‏ כי בונים אתם את קברי הנביאים,‏ ואילו אבותיכם הרגו אותם!‏”‏ (‏לוקס י״א:‏45–47‏)‏.‏

המשאות שישוע מזכיר הם המסורות שנמסרו בעל־פה והפרשנויות של הפרושים על התורה.‏ אנשים אלה אינם מקלים על העם,‏ אלא מתעקשים שהכול יקפידו על כללים שונים ההופכים למשאות כבדים.‏ אבותיהם הרגו את נביאי אלוהים,‏ החל מהבל.‏ כעת הם אומנם יוצרים את הרושם שהם מכבדים את הנביאים כשהם בונים את קבריהם,‏ אבל הם מחקים את הגישה ואת המעשים של אבותיהם.‏ הם אפילו מנסים להרוג את גדול נביאיו של אלוהים.‏ ישוע אומר שאלוהים ידרוש דין וחשבון מן הדור הזה.‏ והדבר אכן קורה כ־38 שנה מאוחר יותר,‏ ב־70 לספירה.‏

ישוע ממשיך:‏ ”‏אוי לכם הבקיאים בתורה,‏ כי גזלתם את מפתח הידע;‏ אתם עצמכם לא נכנסתם ומן הבאים ניסיתם למנוע מלהיכנס!‏”‏ (‏לוקס י״א:‏52‏)‏ אותם אנשים,‏ שאמורים להסביר את משמעות דבר־אלוהים,‏ עושים בדיוק את ההיפך — הם גוזלים מן העם את ההזדמנות להכיר את דברו ולהבינו.‏

כיצד מגיבים הפרושים והסופרים?‏ בשעה שישוע הולך משם הם מתחילים להתנגד לו בזעם ולהתקיף אותו בשאלות.‏ הם אינם שואלים במטרה ללמוד ממנו.‏ הם רוצים לגרום לישוע לומר דבר מה שיוכל לשמש אותם נגדו כדי להביא למעצרו.‏