ישוע ניסה בדרכים רבות לעודד את העם לחשוב על מעמדם לפני אלוהים.‏ כעת,‏ לאחר שיחתו עם האנשים מחוץ לביתו של אחד הפרושים,‏ נקרית בדרכו הזדמנות נוספת לעשות זאת.‏

כמה מהם מזכירים אסון שקרה.‏ הם מדברים על ”‏הגליליים,‏ אשר [‏הנציב הרומי פונטיוס]‏ פילטוס ערבב את דמם בדם קורבנותיהם”‏ (‏לוקס י״ג:‏1‏)‏.‏ למה הם מתכוונים?‏

ייתכן שאותם גליליים מצאו את מותם כאשר אלפי יהודים מחו על כך שפילטוס השתמש בכסף מאוצר המקדש לבניית אמת מים כדי להזרים מים אל ירושלים.‏ אפשר שפילטוס השיג את הכסף בעזרת רשויות המקדש.‏ מי שסיפרו לישוע על המקרה אולי סבורים שהאסון פקד את הגליליים בשל מעשים רעים שעשו.‏ ישוע אינו שותף לדעה זו.‏

הוא שואל:‏ ”‏האם לדעתכם היו אותם גליליים חוטאים גדולים יותר מכל אנשי הגליל ומשום כך סבלו זאת?‏”‏ ישוע משיב על כך בשלילה,‏ אך הוא מנצל את האירוע הזה כדי להזהיר את היהודים:‏ ”‏אם לא תחזרו בתשובה,‏ גם אתם כולכם תאבדו את חייכם”‏ (‏לוקס י״ג:‏2,‏ 3‏)‏.‏ ישוע מתייחס כעת לאסון נוסף שכנראה אירע לאחרונה ושאולי היה קשור לבניית אותה אמת מים.‏ הוא שואל:‏

‏”‏אותם השמונה עשר שנפל עליהם המגדל בשילוח והרג אותם — האם לדעתכם היו הם חוטאים גדולים יותר מכל שאר תושבי ירושלים?‏”‏ (‏לוקס י״ג:‏4‏)‏ אולי ההמונים סבורים שאנשים אלה נהרגו בשל דברים רעים שעשו.‏ ישוע שוב חולק על תפיסה זו.‏ הוא יודע ש”‏עת ופגע”‏,‏ או אירועים בלתי צפויים,‏ קורים ושקרוב לוודאי זו הסיבה גם לאסון זה (‏קהלת ט׳:‏11‏)‏.‏ אך על האנשים ללמוד לקח מן האירוע.‏ ישוע אומר להם:‏ ”‏אם לא תחזרו בתשובה,‏ גם אתם כולכם תאבדו את חייכם”‏ (‏לוקס י״ג:‏5‏)‏.‏ אבל מדוע דווקא עכשיו הוא מדגיש את הלקח הזה?‏

הסיבה קשורה לזמן שנותר עד להשלמת שירותו,‏ והוא ממחיש זאת באמצעות המשל הבא:‏ ”‏לאיש אחד היה עץ תאנה נטוע בכרמו;‏ הוא בא לחפש בו פרי ולא מצא.‏ אמר לכורם,‏ ’‏זה שלוש שנים אני בא לחפש פרי על עץ התאנה הזה ואינני מוצא.‏ כרות אותו!‏ למה שאתן לו לבזבז שטח אדמה?‏’‏ השיב הכורם ואמר לו,‏ ’‏אדוני,‏ השאר אותו גם השנה הזאת ותן לי לעדור סביבו ולדשן אותו.‏ אם יניב פרי,‏ מה טוב;‏ ואם לא,‏ כרות אותו’‏”‏ (‏לוקס י״ג:‏6–9‏)‏.‏

במשך למעלה משלוש שנים ניסה ישוע לעזור לבני עמו לטפח אמונה.‏ אך מעטים יחסית הפכו לתלמידיו ויכולים להיחשב לפרי עמלו.‏ כעת בשנה הרביעית לשירותו הוא מגביר את מאמציו.‏ הוא כביכול חופר ומדשן סביב עץ התאנה ”‏היהודי”‏ כשהוא מבשר ומלמד ביהודה ובאזור פֶּרַיָה.‏ איזה פרי נושאים מאמציו?‏ מספר קטן בלבד של יהודים נענים בחיוב לבשורתו.‏ האומה בכללותה מסרבת לחזור בתשובה וכעת ניצבת בפני חורבן.‏

חוסר ההיענות מצד רוב העם בא שוב לידי ביטוי זמן קצר לאחר מכן,‏ ביום השבת.‏ ישוע מלמד בבית הכנסת ורואה אישה אשר במשך 18 שנה מתענה על־ידי שד הגורם לה להיות כפופה.‏ מתוך חמלה אומר לה ישוע:‏ ”‏אישה,‏ שוחררת ממחלתך”‏ (‏לוקס י״ג:‏12‏)‏.‏ ישוע שם את ידיו עליה,‏ והיא מייד מזדקפת ומתחילה להלל את אלוהים.‏

הדבר מכעיס את ראש בית הכנסת,‏ והוא אומר:‏ ”‏יש שישה ימים שבהם ראוי לעבוד,‏ לכן בואו והירפאו בימים האלה ולא בשבת”‏ (‏לוקס י״ג:‏14‏)‏.‏ ראש בית הכנסת אינו מכחיש שיש לישוע הכוח לרפא;‏ הוא מגנה את האנשים על כך שהם באים להירפא ביום השבת!‏ ישוע משיב בהיגיון מוחץ ואומר:‏ ”‏צבועים,‏ האם כל אחד ואחד מכם אינו מתיר בשבת את שורו או את חמורו ומוציא אותו מן האורווה כדי לתת לו לשתות?‏ והאישה הזאת,‏ בת אברהם,‏ אשר השטן כבל אותה במשך שמונה עשרה שנה,‏ האם לא ראוי היה להתיר אותה מכבלי השעבוד הזה בשבת?‏”‏ (‏לוקס י״ג:‏15,‏ 16‏)‏.‏

המתנגדים מתביישים,‏ ואילו הקהל שמח על הנפלאות שישוע עושה.‏ לאחר מכן חוזר ישוע כאן ביהודה על שני משלים נבואיים על המלכות,‏ אשר אותם סיפר בעבר מתוך סירה בכינרת (‏מתי י״ג:‏31–33;‏ לוקס י״ג:‏18–21‏)‏.‏