פרק 81
ישוע אחד עם האב, אך הוא אינו אלוהים
-
”אני והאב אחד אנחנו”
-
ישוע מפריך את טענת אויביו שהוא מתיימר להיות אלוהים
ישוע הגיע לירושלים לרגל חג החנוכה. חג זה נחגג לציון חנוכתו המחודשת של בית המקדש. למעלה ממאה שנה קודם לכן בנה מלך סוריה, אנטיוכוס ה־4 אפיפנס, מזבח על גבי המזבח הגדול שבמקדש אלוהים. לאחר מכן בניו של הכוהן היהודי מתתיהו כבשו מחדש את ירושלים, חנכו שוב את המקדש והקדישו אותו ליהוה. מאז מתקיימת חגיגה שנתית בכ”ה בכסלו, חודש המקביל לסוף נובמבר ותחילת דצמבר.
זוהי עונת החורף, והימים קרים. ישוע מתהלך באכסדרת שלמה בבית המקדש. היהודים מקיפים אותו ודורשים לדעת: ”עד מתי תחזיק את נפשנו במתח? אם אתה המשיח אמור זאת במפורש” (יוחנן י׳:22–24). כיצד יגיב ישוע? הוא משיב: ”אמרתי לכם, אך אינכם מאמינים”. ישוע לא אמר להם ישירות שהוא המשיח, כפי שאמר לאישה השומרונית ליד הבאר (יוחנן ד׳:25, 26). אבל הוא כן חשף את זהותו כשאמר: ”עוד לפני שנולד אברהם הייתי קיים” (יוחנן ח׳:58).
ישוע רוצה שהאנשים יסיקו בעצמם שהוא המשיח לאחר שישוו את מעשיו עם מה שנובא שהמשיח יעשה. מסיבה זו אמר לתלמידיו במקרים אחרים לא לספר לאיש שהוא המשיח. אבל עכשיו ישוע אומר מפורשות למתנגדיו היהודים: ”המעשים שאני עושה בשם אבי הם המעידים עליי. אבל אתם אינכם מאמינים” (יוחנן י׳:25, 26).
מדוע הם אינם מאמינים שישוע הוא המשיח? הוא מסביר: ”אינכם מאמינים, מפני שאינכם כבשיי. כבשיי מקשיבים לקולי, ואני מכיר אותם והם הולכים אחריי. אני אתן להם חיי עולם, והם לא יאבדו לעולם ואיש לא יחטוף אותם מידי. הכבשים שנתן לי אבי יקרים יותר מכל דבר אחר”. אז אומר להם ישוע עד כמה קרוב הוא לאביו: ”אני והאב אחד אנחנו” (יוחנן י׳:26–30). ישוע נמצא כאן עלי אדמות ואביו נמצא בשמיים. לכן לא ייתכן שהוא מתכוון שהוא ואביו הם אחד פשוטו כמשמעו. הכוונה היא שהם אחד מבחינת מטרותיהם ושהם מאוחדים.
דברי ישוע מכעיסים מאוד את מתנגדיו היהודים עד כדי כך שהם שוב מרימים אבנים כדי להרוג אותו. ישוע אינו נתקף פחד. ”עשיתי במצוות האב הרבה מעשים טובים לנגד עיניכם”, הוא אומר. ”על איזה מהם אתם רוצים לסקול אותי?” הם מגיבים ואומרים: ”לא על מעשה טוב נסקול אותך אלא על חילול שם אלוהים, שכן... אתה מתיימר להיות אל” (יוחנן י׳:31–33). ישוע מעולם לא טען להיות אל. אם כן, מה הסיבה להאשמה זו?
ובכן, ישוע אומר שהוא מסוגל לעשות דברים שלדעת היהודים אך ורק אלוהים מסוגל לעשות. לדוגמה, באשר ל”כבשים” הוא אמר: ”אני אתן להם חיי עולם”, דבר שבני אדם אינם מסוגלים להעניק (יוחנן י׳:28). היהודים מתעלמים מן העובדה שישוע הודה בגלוי שהוא קיבל סמכות מאת אביו.
ישוע מפריך את טענתם הכוזבת ושואל אותם: ”האם לא כתוב בתורתכם [בתהלים פ״ב:6], ’אני אמרתי: ”אלוהים אתם”’? אם הוא קרא ’אלוהים’ לאלה שאותם דבר אלוהים מגנה... האם אתם אומרים לי, לזה אשר האב קידש ושלח אל העולם, ’מחלל שם אלוהים אתה’ על שאמרתי ’בן אלוהים אני’?” (יוחנן י׳:34–36).
כן, אפילו שופטים בשר ודם שאינם שופטים בצדק מכונים בכתבי־הקודש ”אלוהים”. לכן כיצד יכולים אותם יהודים להטיל דופי בישוע על שהוא אומר ”בן אלוהים אני”? הוא מצביע על דבר שאמור לשכנע אותם: ”אם אינני עושה את מעשי אבי, אל תאמינו לי. אבל אם אני עושה אותם, אף שאינכם מאמינים לי האמינו למעשים, כדי שתבינו וגם תדעו תמיד שהאב מאוחד אתי ואני מאוחד עם האב” (יוחנן י׳:37, 38).
בתגובה מנסים היהודים לתפוס את ישוע, אך הוא שוב חומק מהם. הוא עוזב את ירושלים והולך אל עבר הירדן, אל האזור שבו כמעט ארבע שנים קודם לכן התחיל יוחנן להטביל. המקום ככל הנראה אינו רחוק מן הקצה הדרומי של הכינרת.
המוני אנשים באים אל ישוע ואומרים: ”יוחנן לא עשה שום נס, אך כל מה שאמר על האיש הזה היה אמת לאמיתה” (יוחנן י׳:41). משום כך יהודים רבים מאמינים בישוע.