ישוע לימד וריפא אנשים ביהודה ובירושלים.‏ לאחר מכן הוא חוצה את נהר הירדן כדי ללמד מעיר לעיר במחוז פֶּרַיָה.‏ אך בקרוב הוא ישוב לירושלים.‏

בשעה שישוע נמצא בפריה ניגש אליו איש אחד ושואל אותו:‏ ”‏אדוני,‏ האם רק מעטים ייוושעו?‏”‏ האיש אולי מודע למחלוקת הקיימת בין מנהיגי הדת בשאלה האם רבים או רק מעטים ייוושעו.‏ ישוע משנה את הנושא;‏ הוא אינו מתמקד במספר הנושעים אלא במה שצריך לעשות על מנת להיוושע.‏ ”‏התאמצו בכל מאודכם להיכנס מבעד לדלת הצרה”‏,‏ הוא אומר.‏ כן,‏ צריך להתאמץ או להיאבק.‏ מדוע?‏ ישוע מסביר:‏ ”‏רבים,‏ אומר אני לכם,‏ ירצו להיכנס אבל לא יוכלו”‏ (‏לוקס י״ג:‏23,‏ 24‏)‏.‏

כדי להמחיש את הצורך במאמצים נמרצים אומר ישוע:‏ ”‏אחרי שיקום בעל הבית וינעל את הדלת,‏ תעמדו בחוץ ותדפקו על הדלת ותאמרו,‏ ’‏אדוננו,‏ פתח לנו’‏.‏.‏.‏ והוא יענה ויאמר לכם,‏ ’‏אינני יודע מאין אתם.‏ סורו ממני כולכם,‏ עושי רשע!‏’‏”‏ (‏לוקס י״ג:‏25–27‏)‏.‏

דוגמה זו ממחישה את מצוקתו של אדם שמגיע באיחור — ככל הנראה כשנוח לו — ומגלה שהדלת סגורה ונעולה.‏ היה עליו לבוא מוקדם יותר,‏ למרות האי־נוחות שאולי כרוכה בדבר.‏ ייתכן שזה מצבם של רבים שיכלו להפיק תועלת מכך שישוע נמצא אתם ומלמד אותם.‏ הם לא ניצלו את ההזדמנות להפוך את עבודת אלוהים האמיתית למטרתם העיקרית בחיים.‏ רוב האנשים שאליהם נשלח ישוע לא קיבלו את אמצעִי הישועה שמטעם אלוהים.‏ ישוע אומר שהם ’‏יבכו ויחרקו שיניים’‏ כאשר יושלכו החוצה.‏ אבל אנשים ”‏ממזרח וממערב ומן הצפון והדרום”‏,‏ מכל העמים,‏ ”‏יסבו לאכול במלכות אלוהים”‏ (‏לוקס י״ג:‏28,‏ 29‏)‏.‏

ישוע מסביר:‏ ”‏יש אחרונים [‏כמו הנוכרים והיהודים הנדכאים]‏ שיהיו ראשונים,‏ ויש ראשונים [‏מנהיגי הדת היהודים המתגאים בהיותם צאצאי אברהם]‏ שיהיו אחרונים”‏ (‏לוקס י״ג:‏30‏)‏.‏ משמעות היותם ”‏אחרונים”‏ היא שאותם כפויי טובה כלל לא יהיו במלכות אלוהים.‏

מספר פרושים ניגשים כעת אל ישוע ומייעצים לו:‏ ”‏צא ולך מכאן,‏ כי הורדוס [‏אנטיפס]‏ רוצה להרוג אותך”‏.‏ ייתכן שהמלך הורדוס עצמו הפיץ את השמועה הזאת כדי לגרום לישוע לנוס מן האזור.‏ אולי הורדוס חושש שבדרך כלשהי הוא יהיה מעורב במותו של נביא נוסף,‏ כפי שהיה מעורב בהריגתו של יוחנן המטביל.‏ אך ישוע אומר לפרושים:‏ ”‏לכו ואמרו לשועל הזה,‏ ’‏הנה אני מגרש שדים ומרפא היום ומחר,‏ וביום השלישי אשלים את מלאכתי’‏”‏ (‏לוקס י״ג:‏31,‏ 32‏)‏.‏ ישוע מכנה את הורדוס ”‏שועל”‏,‏ ואולי רומז על ערמומיותה של חיה זו.‏ אולם ישוע אינו מתכוון לתת לא להורדוס ולא לאף אחד אחר לתמרן אותו או להאיץ בו.‏ הוא יבצע את המשימה שנתן לו אביו והוא יעשה זאת בהתאם ללוח הזמנים של אלוהים ולא של אדם כלשהו.‏

ישוע ממשיך במסעו אל ירושלים,‏ שכן לדבריו ”‏לא ייתכן שנביא יומת מחוץ לירושלים”‏ (‏לוקס י״ג:‏33‏)‏.‏ אין נבואה מקראית המציינת שהמשיח חייב למות בעיר זו.‏ אם כן,‏ מדוע ישוע אומר שהוא ייהרג שם?‏ מכיוון שירושלים היא עיר הבירה,‏ אשר בה יושבים 71 חברי הסנהדרין,‏ ובה מעמידים לדין את מי שנטען נגדם שהם נביאי שקר.‏ יתר על כן,‏ בעיר זו מוקרבים קורבנות בעלי חיים.‏ לכן ישוע מודע לכך שלא ייתכן שהוא ייהרג במקום אחר.‏

‏”‏ירושלים,‏ ירושלים,‏ ההורגת את הנביאים וסוקלת את הנשלחים אליה”‏,‏ מקונן ישוע,‏ ”‏כמה פעמים רציתי לקבץ את ילדייך,‏ כתרנגולת המקבצת את אפרוחיה תחת כנפיה,‏ אבל לא רציתם!‏ הנה ביתכם יינטש”‏ (‏לוקס י״ג:‏34,‏ 35‏)‏.‏ האומה דוחה את בן אלוהים ועליה לשאת בתוצאות!‏

לפני שישוע מגיע לירושלים מזמין אותו אחד מראשי הפרושים אל ביתו לארוחה ביום השבת.‏ המוזמנים מתבוננים בישוע בעין בוחנת כדי לראות מה יעשה לאחד הנוכחים הסובל ממיימת (‏הצטברות קשה של נוזלים בגוף,‏ במיוחד ברגליים ובכפות הרגליים)‏.‏ ישוע שואל את הפרושים ואת הבקיאים בתורה:‏ ”‏האם מותר לרפא בשבת או לא?‏”‏ (‏לוקס י״ד:‏3‏)‏.‏

איש אינו עונה.‏ ישוע מרפא את האיש ואז שואל אותם:‏ ”‏מי מכם האיש שבנו או שורו ייפלו לתוך באר בשבת והוא לא ימהר לחלצם?‏”‏ (‏לוקס י״ד:‏5‏)‏ שוב איש מהם אינו מגיב לטיעוניו ההגיוניים.‏