ישוע לימד לקחים חשובים בשעה שסעד בביתו של אחד מראשי הפרושים.‏ כעת הוא ממשיך במסעו אל ירושלים,‏ והמון עם רב הולך עמו.‏ מדוע?‏ האם הם באמת רוצים להיות תלמידיו האמיתיים,‏ יהיו אשר יהיו ההקרבות שיידרשו מהם?‏

בעודם הולכים בדרך אומר להם ישוע דבר שאולי מזעזע את חלקם:‏ ”‏מי שבא אליי ואינו שונא את אביו,‏ את אמו,‏ את אשתו,‏ את ילדיו,‏ את אֶחיו ואת אחיותיו,‏ ואפילו את נפשו שלו,‏ אינו יכול להיות תלמידי”‏ (‏לוקס י״ד:‏26‏)‏.‏ למה הוא מתכוון?‏

ישוע אינו מתכוון שמי שהופכים לתלמידיו חייבים לשנוא פשוטו כמשמעו את קרוביהם.‏ הם צריכים לשנוא אותם במובן זה שעליהם לאהוב אותם פחות מאשר את ישוע,‏ ולא להידמות לאיש במשל על סעודת הערב אשר דחה הזמנה חשובה רק משום שזה עתה נשא אישה (‏לוקס י״ד:‏20‏)‏.‏ על יעקב נאמר שהוא ’‏שנא’‏ את לאה ואהב את רחל,‏ כלומר שהוא אהב את לאה פחות מאשר את אחותה רחל (‏בראשית כ״ט:‏31‏)‏.‏

שים לב שלדברי ישוע מי שהופך לתלמידו צריך לשנוא ”‏אפילו את נפשו שלו”‏,‏ או את חייו.‏ משמעות הדבר היא שתלמיד אמיתי חייב לאהוב את ישוע יותר מאשר את חייו שלו,‏ ואף להיות מוכן במקרה הצורך לאבד אותם.‏ ברור אפוא שמי שהופך לתלמיד המשיח נושא באחריות כבדה.‏ אין להתחייב לאורח חיים זה כלאחר יד,‏ ללא מחשבה מעמיקה.‏

חייהם של תלמידי המשיח כרוכים לעיתים בקשיים וברדיפות,‏ שכן ישוע אומר:‏ ”‏מי שאינו נושא את עמוד ההוקעה שלו ואינו הולך אחריי,‏ אינו יכול להיות תלמידי”‏ (‏לוקס י״ד:‏27‏)‏.‏ כן,‏ תלמיד אמיתי של ישוע חייב להיות מוכן לשאת את אותה החרפה שהוא נשא.‏ ישוע אף אמר שהוא עצמו ייהרג בידי אויביו.‏

על כן ההמונים ההולכים עם ישוע צריכים לנתח היטב את משמעות ההחלטה להפוך להיות תלמידיו של המשיח.‏ ישוע מדגיש זאת בדוגמה הבאה:‏ ”‏מי מכם שרוצה לבנות מגדל אינו יושב תחילה ומחשב את ההוצאות כדי לראות אם יש לו מספיק כסף להשלימו?‏ אחרת הוא עלול להיווכח אחרי הנחת היסודות שאין ביכולתו להשלים את הבנייה”‏ (‏לוקס י״ד:‏28,‏ 29‏)‏.‏ לפיכך בטרם יהפכו לתלמידיו של ישוע,‏ מי שהולכים עמו אל ירושלים צריכים להגיע להחלטה נחושה לעמוד במלוא האחריות.‏ הוא מבליט את הנקודה הזאת בעזרת משל נוסף:‏

‏”‏איזה מלך היוצא למלחמה נגד מלך אחר אינו יושב תחילה ועורך התייעצות,‏ כדי לראות אם ביכולתו לגבור עם עשרת אלפים חיילים על זה שבא נגדו עם עשרים אלף?‏ אם ייווכח שלא יוכל לגבור עליו,‏ ישלח אליו בעודו רחוק משלחת נציגים בניסיון לכונן אתו שלום”‏.‏ להדגשת הנקודה אומר ישוע:‏ ”‏לפיכך אל תטעו:‏ מי מכם שאינו מוותר על כל נכסיו אינו יכול להיות תלמידי”‏ (‏לוקס י״ד:‏31–33‏)‏.‏

כמובן,‏ ישוע אינו מפנה את דבריו אך ורק להמון שהולך אחריו בדרך.‏ כל מי שלומדים על המשיח חייבים להיות מוכנים לעשות את מה שהוא מציין כאן.‏ פירוש הדבר שעליהם להיות מוכנים להקריב את כל אשר להם — את נכסיהם ואפילו את חייהם — אם ברצונם להיות תלמידיו.‏ זהו נושא שיש להרהר בו ולהתפלל עליו.‏

כעת מעלה ישוע עניין שהזכיר בדרשת ההר,‏ אשר בה ציין שתלמידיו הם ”‏מלח הארץ”‏ (‏מתי ה׳:‏13‏)‏.‏ ככל הנראה הוא התכוון שכמו שהמלח משמש כחומר משמר,‏ כך גם לתלמידיו יש השפעה משמרת על האנשים — הם מסייעים להם להישמר מהשחתה רוחנית ומריקבון מוסרי.‏ ועכשיו,‏ לקראת סיום שירותו,‏ הוא אומר:‏ ”‏המלח אכן טוב.‏ אבל אם תאבד למלח מליחותו,‏ בעזרת מה יושב לו טעמו?‏”‏ (‏לוקס י״ד:‏34‏)‏ מאזיניו יודעים שחלק מן המלח הנמצא בשימוש בימיהם אינו מלח טהור,‏ אלא מעורבב בחומרי אדמה ולכן כאשר מלח זה איבד ממליחותו,‏ לא הייתה בו תועלת רבה.‏

אם כן,‏ ישוע מראה שגם תלמידיו הוותיקים חייבים להיזהר לבל תדעך נחישותם,‏ אחרת הם יהפכו לחסרי תועלת כמו מלח אשר אבדה לו מליחותו.‏ כתוצאה מכך העולם אולי ילעג להם.‏ יתרה מזו,‏ הם יהיו בלתי ראויים לפני אלוהים ואף ימיטו חרפה על שמו.‏ ישוע מדגיש עד כמה חשוב להימנע מלהגיע למצב זה באמרו:‏ ”‏מי שאוזניים לו להקשיב,‏ שיקשיב”‏ (‏לוקס י״ד:‏35‏)‏.‏