במקרים שונים לאורך שירותו הדגיש ישוע את חשיבות הענווה (‏לוקס י״ד:‏8–11‏)‏.‏ הוא משתוקק למצוא גברים ונשים שרוצים לשרת את אלוהים בענווה.‏ ייתכן שחלקם עדיין חוטאים ידועים לשמצה.‏

הפרושים והסופרים שמים לב שאנשים כאלה — הנחשבים בעיניהם כבלתי ראויים — נמשכים לישוע ולבשורתו.‏ הם מתלוננים ואומרים:‏ ”‏האיש הזה מסביר פנים לחוטאים ואוכל אתם”‏ (‏לוקס ט״ו:‏2‏)‏.‏ הפרושים והסופרים חשים נעלים על אחרים ומתייחסים לפשוטי העם כאל העפר שלרגליהם.‏ כביטוי לבוז שהם רוחשים להם,‏ מנהיגי הדת מכנים אותם ”‏עם הארץ”‏.‏

בניגוד לכך,‏ ישוע נוהג בכול בכבוד,‏ בטוב לב ובחמלה.‏ משום כך רבים מפשוטי העם,‏ לרבות כמה שידועים כחוטאים,‏ להוטים להקשיב לו.‏ אך מה דעתו של ישוע על הביקורת שמפנים נגדו על כך שהוא מקבל אנשים אלה ועוזר להם,‏ וכיצד הוא מגיב?‏

התשובה נעשית ברורה כאשר הוא מספר משל נוגע ללב,‏ הדומה למשל שסיפר קודם לכן בכפר נחום (‏מתי י״ח:‏12–14‏)‏.‏ דבריו של ישוע מציגים את הפרושים כאנשים שהם כביכול צדיקים וזוכים להגנה בתוך המכלא של אלוהים.‏ לעומתם,‏ פשוטי העם מוצגים כמי שסטו מן הדרך ואבדו.‏ ישוע אומר:‏

‏”‏מי מכם האיש שיש לו מאה כבשים,‏ וכשאובד לו אחד מהם לא יעזוב את התשעים ותשעה במדבר וילך אחרי הכבש האובד עד שימצא אותו?‏ וכשימצא אותו ישים אותו על כתפיו וישמח.‏ ובהגיעו לביתו יקרא לחבריו ולשכניו ויאמר להם,‏ ’‏שמחו אתי כי מצאתי את הכבש שלי שאבד’‏”‏ (‏לוקס ט״ו:‏4–6‏)‏.‏

מה הנמשל?‏ ישוע מסביר:‏ ”‏אומר אני לכם:‏ כך תהיה שמחה בשמיים על חוטא אחד שחוזר בתשובה,‏ יותר מאשר על תשעים ותשעה צדיקים שאינם צריכים לחזור בתשובה”‏ (‏לוקס ט״ו:‏7‏)‏.‏

דבריו של ישוע בנושא החזרה בתשובה ודאי מזעזעים את הפרושים.‏ הם רואים בעצמם צדיקים וסבורים שאין להם כל צורך לחזור בתשובה.‏ כאשר כמה מהם מתחו ביקורת מספר שנים קודם לכן על כך שהוא אוכל עם המוכסים והחוטאים,‏ השיב להם ישוע:‏ ”‏לא באתי לקרוא לַצדיקים כי אם לַחוטאים”‏ (‏מרקוס ב׳:‏15–17‏)‏.‏ הפרושים הצדקנים אינם מכירים בכך שעליהם לחזור בתשובה,‏ ולכן הם אינם גורמים לשמחה בשמיים.‏ אך בדיוק ההיפך הוא הנכון כאשר חוטאים מתחרטים בכנות על חטאיהם.‏

כדי להדגיש עוד יותר שחוטאים החוזרים בתשובה גורמים לשמחה גדולה בשמיים,‏ ישוע מספר משל נוסף הקשור לתרחיש הקורה בבית:‏ ”‏איזו אישה,‏ שיש לה עשרה מטבעות דרכמה ואובד לה מטבע אחד,‏ לא תדליק מנורה ותטאטא את ביתה ותחפש היטב עד שתמצא אותו?‏ וכשתמצא אותו תקרא לחברותיה ולשכנותיה ותאמר להן,‏ ’‏שמחו אתי כי מצאתי את המטבע שאיבדתי’‏”‏ (‏לוקס ט״ו:‏8,‏ 9‏)‏.‏

הנמשל כאן דומה לזה שבמשל על הכבש האובד.‏ ישוע אומר כעת:‏ ”‏אומר אני לכם:‏ כך שמחים מלאכי אלוהים על חוטא אחד שחוזר בתשובה”‏ (‏לוקס ט״ו:‏10‏)‏.‏

תאר לעצמך:‏ מלאכי אלוהים מגלים עניין רב בשיקומם של חוטאים שסטו מן הדרך!‏ נקודה זו משמעותית במיוחד,‏ מכיוון שחוטאים אשר מתחרטים וזוכים לשבת במלכות אלוהים השמימית יהיו במעמד גבוה יותר מזה של המלאכים עצמם!‏ (‏קורינתים א׳.‏ ו׳:‏2,‏ 3‏)‏ למרות זאת,‏ המלאכים אינם מקנאים בהם.‏ אם כן,‏ כיצד מן הראוי שנרגיש אנחנו כאשר חוטא מתחרט חרטה מלאה וחוזר לאלוהים?‏