במשך זמן מה שהה ישוע ב”‏עבר הירדן”‏,‏ באזור הנקרא פֶּרַיָה (‏יוחנן י׳:‏40‏)‏.‏ כעת הוא הולך דרומה לכיוון ירושלים.‏

ישוע אינו לבדו.‏ תלמידיו הולכים אתו,‏ וכן גם ”‏המון עם רב”‏,‏ לרבות מוכסים וחוטאים (‏לוקס י״ד:‏25;‏ ט״ו:‏1‏)‏.‏ גם פרושים וסופרים,‏ המותחים ביקורת על דבריו ומעשיו של ישוע,‏ נמצאים שם.‏ ישוע נתן להם הרבה חומר למחשבה כאשר סיפר להם את המשלים על הכבש האובד,‏ על הבן האובד ועל האיש העשיר ואלעזר (‏לוקס ט״ו:‏2;‏ ט״ז:‏14‏)‏.‏

כשהביקורת והלעג של מתנגדיו אולי עדיין טריים במוחו,‏ ישוע מפנה את תשומת לבו אל תלמידיו ומתייחס לכמה נקודות שהוא לימד מוקדם יותר בגליל.‏

לדוגמה,‏ ישוע אומר:‏ ”‏אין מנוס מכך שיבואו מכשולים.‏ אבל אוי לאיש שדרכו הם יבואו!‏ .‏.‏.‏ הישמרו לכם.‏ אם אחיך יחטא לך גער בו,‏ ואם יתחרט סלח לו.‏ גם אם שבע פעמים ביום יחטא לך ושבע פעמים יחזור אליך ויאמר,‏ ’‏אני מתחרט’‏,‏ עליך לסלוח לו”‏ (‏לוקס י״ז:‏1–4‏)‏.‏ ייתכן שההערה האחרונה מזכירה לפטרוס את שאלתו לגבי מחילה עד שבע פעמים (‏מתי י״ח:‏21‏)‏.‏

האם התלמידים יצליחו לפעול בהתאם לדבריו של ישוע?‏ כשהם מבקשים ממנו,‏ ”‏הוסף לנו אמונה”‏,‏ ישוע מעודד אותם ואומר:‏ ”‏לו הייתה לכם אמונה כגודלו של גרגיר חרדל והייתם אומרים לעץ התות הזה,‏ ’‏היעקר והינטע בים!‏’‏ הוא היה נשמע לכם”‏ (‏לוקס י״ז:‏5,‏ 6‏)‏.‏ כן,‏ אדם שיש לו אפילו מידה קטנה של אמונה יכול לבצע דברים גדולים.‏

ישוע ממשיך ומלמד עד כמה חשוב שנשמור על ענווה ונאמץ השקפה מאוזנת על עצמנו.‏ הוא אומר לשליחים:‏ ”‏מי מכם האיש אשר עבדו חזר זה עתה מן השדה אחרי שחרש את האדמה או רעה את הצאן,‏ והוא יאמר לו,‏ ’‏בוא מייד והסב אל השולחן’‏?‏ אדרבה,‏ הוא יאמר לו,‏ ’‏הכן לי ארוחת ערב,‏ ולבש סינר ושרת אותי עד שאסיים לאכול ולשתות,‏ ואחר כך תאכל ותשתה אתה’‏.‏ האם עליו להיות אסיר תודה לעבד על שעשה את המוטל עליו?‏ כן גם אתם,‏ אחרי שתעשו את כל המוטל עליכם אמרו,‏ ’‏עבדים אנחנו ותו לא.‏ עשינו את מה שמחובתנו לעשות’‏”‏ (‏לוקס י״ז:‏7–10‏)‏.‏

כל אחד ממשרתי אלוהים צריך להבין עד כמה חשוב לתת עדיפות עליונה לענייניו של אלוהים.‏ יתר על כן,‏ על כולנו להעריך את הזכות שיש לנו לעבוד את אלוהים כחלק מבני ביתו.‏

ככל הנראה זמן קצר לאחר מכן מגיע שליח מטעם מרים ומרתא,‏ אחיותיו של אלעזר,‏ המתגוררות בבית עניה שביהודה.‏ השליח אומר:‏ ”‏אדוננו,‏ ראה!‏ חברך האהוב חולה”‏ (‏יוחנן י״א:‏1–3‏)‏.‏

אף־על־פי שישוע יודע כעת שחברו אלעזר חולה מאוד,‏ הוא אינו משותק מיגון,‏ אלא אומר:‏ ”‏מחלה זו לא תסתיים במוות אלא תביא כבוד לאלוהים,‏ כדי שבן אלוהים יכובד באמצעותה”‏.‏ הוא נשאר עוד יומיים באותו מקום ואז אומר לתלמידיו:‏ ”‏בואו נחזור ליהודה”‏.‏ הם מוחים:‏ ”‏רבי,‏ הרי לא מזמן רצו האנשים ביהודה לסקול אותך,‏ ועכשיו אתה חוזר לשם?‏”‏ (‏יוחנן י״א:‏4,‏ 7,‏ 8‏)‏.‏

ישוע מגיב ואומר:‏ ”‏הרי יש שתים עשרה שעות של אור יום.‏ המתהלך באור היום אינו נתקל במכשול,‏ כי הוא רואה את אור העולם הזה.‏ אבל המתהלך בלילה נתקל במכשולים,‏ כי האור איננו בו”‏ (‏יוחנן י״א:‏9,‏ 10‏)‏.‏ ישוע ככל הנראה מתכוון שהזמן שהועיד אלוהים לשירותו טרם הסתיים.‏ עד אז צריך ישוע לנצל במלואו את הזמן הקצר שנותר לו.‏

ישוע מוסיף:‏ ”‏אלעזר ידידנו ישן,‏ אבל אני הולך לשם להעיר אותו”‏.‏ התלמידים קרוב לוודאי סבורים שאלעזר פשוט נח ושהוא יבריא,‏ ולכן אומרים:‏ ”‏אדוננו,‏ אם הוא ישן,‏ אזי יחלים”‏.‏ ישוע אומר להם מפורשות:‏ ”‏אלעזר מת.‏.‏.‏ בואו נלך אליו”‏ (‏יוחנן י״א:‏11–15‏)‏.‏

תומא מבין שישוע עלול להיהרג ביהודה.‏ אך הוא רוצה לתמוך בו ומשום כך מפציר בחבריו התלמידים:‏ ”‏נלך גם אנחנו,‏ כדי שנמות אתו”‏ (‏יוחנן י״א:‏16‏)‏.‏