ישוע מגיע מאזור פֶּרַיָה אל פאתי בית עניה,‏ כפר השוכן כשלושה קילומטרים מזרחית לירושלים.‏ מרים ומרתא,‏ אחיותיו של אלעזר,‏ אבלות על מותו.‏ רבים הגיעו לנחם אותן.‏

אז אומר מישהו למרתא שישוע מתקרב,‏ והיא ממהרת לפגוש אותו.‏ מרתא אומרת לישוע את מה שהיא ואחותה ודאי חשבו לעצמן במשך ארבעת הימים האחרונים:‏ ”‏אדוני,‏ לו היית פה,‏ אחי לא היה מת”‏.‏ אך היא אינה חסרת תקווה.‏ ”‏אני מאמינה.‏.‏.‏ שכל מה שתבקש מאלוהים הוא ייתן לך”‏,‏ אומרת מרתא (‏יוחנן י״א:‏21,‏ 22‏)‏.‏ היא מקווה שישוע בכל זאת יעזור לאחיה.‏

ישוע מגיב ואומר:‏ ”‏אחיך יקום”‏.‏ מרתא מסיקה שהוא מתייחס לתחייה העתידית שתתרחש על הארץ,‏ התקווה שבה החזיקו אברהם ואחרים.‏ היא מבטאת את אמונתה שהדבר ללא ספק יקרה:‏ ”‏אני יודעת שהוא יקום בתחיית המתים ביום האחרון”‏ (‏יוחנן י״א:‏23,‏ 24‏)‏.‏

אך האם ייתכן שבמקרה הזה ישוע יוכל לעזור לה כבר עכשיו?‏ הוא מזכיר למרתא שאלוהים העניק לו את הכוח לגבור על המוות:‏ ”‏אני התחייה והחיים.‏ המגלה אמונה בי,‏ ישוב לחיות גם אם ימות;‏ וכל מי שחי ומגלה אמונה בי לא ימות לעולם”‏ (‏יוחנן י״א:‏25,‏ 26‏)‏.‏

ישוע אינו רומז שתלמידיו החיים באותה עת לא ימותו לעולם.‏ אפילו הוא חייב למות,‏ כפי שכבר אמר לשליחיו (‏מתי ט״ז:‏21;‏ י״ז:‏22,‏ 23‏)‏.‏ ישוע מדגיש שמי שמגלה אמונה בו יוכל לזכות לחיי נצח.‏ רבים יזכו לחיי נצח אחרי שיוקמו לתחייה.‏ אולם יהיו נאמנים שיחיו במהלך אחרית הסדר העולמי הזה אשר אף פעם לא יצטרכו למות.‏ כך או כך,‏ כל המגלה אמונה בו יכול להיות בטוח שהוא לעולם לא יצטרך לחוות מוות נצחי.‏

אבל האם ישוע,‏ אשר זה עתה אמר ”‏אני התחייה והחיים”‏,‏ יכול לעזור לאלעזר שנמצא בקברו כבר מספר ימים?‏ ישוע שואל את מרתא:‏ ”‏האם את מאמינה בזה?‏”‏ והיא משיבה:‏ ”‏כן אדוני.‏ אני מאמינה שאתה המשיח בן אלוהים,‏ זה שנועד לבוא אל העולם”‏.‏ מתוך אמונה שישוע יכול לעשות משהו עוד באותו היום,‏ מרתא ממהרת הביתה ואומרת לאחותה בפרטיות:‏ ”‏מורנו הגיע והוא קורא לך”‏ (‏יוחנן י״א:‏25–28‏)‏.‏ מרים יוצאת מייד מן הבית,‏ ואחרים הולכים אחריה בחשבם שהיא הולכת אל קברו של אלעזר.‏

אך מרים הולכת אל ישוע.‏ היא נופלת לרגליו בוכייה ומבטאת גם היא את אותה התחושה שביטאה אחותה:‏ ”‏אדוני,‏ לו היית פה,‏ אחי לא היה מת”‏.‏ כשרואה ישוע את מרים ואת ההמונים בוכים,‏ הוא נאנח ונפשו נסערת,‏ והוא אף בוכה‏.‏ הדבר נוגע ללבם של המתבוננים.‏ אך יש השואלים:‏ ’‏אם ישוע פקח את עיניו של עיוור מלידה,‏ האם הוא לא יכול היה למנוע את מותו של האיש הזה?‏’‏ (‏יוחנן י״א:‏32,‏ 37‏)‏.‏