ישוע הולך אל העיר אפרים,‏ השוכנת צפונית־מזרחית לירושלים,‏ ובזאת מסכל את מזימתם של חברי הסנהדרין להרגו.‏ שם,‏ הרחק מאויביו,‏ הוא נשאר עם תלמידיו (‏יוחנן י״א:‏54‏)‏.‏ אולם חג הפסח של שנת 33 לספירה הולך ומתקרב,‏ ולכן בחלוף זמן קצר שוב יוצא ישוע לדרך.‏ הוא הולך צפונה דרך שומרון ומתקדם אל הגליל.‏ יהיה זה ביקורו האחרון באזור זה לפני מותו.‏

בתחילת המסע,‏ כאשר ישוע עובר מכפר לכפר,‏ הוא נתקל בעשרה גברים מצורעים.‏ מחלה זו גורמת בכמה מצורותיה לאובדן הדרגתי של רקמות באיברים שונים בגוף,‏ כגון האצבעות,‏ הבהונות או האוזניים (‏במדבר י״ב:‏10–12‏)‏.‏ לפי תורת אלוהים צריך המצורע לקרוא ”‏טמֵא,‏ טמֵא!‏”‏ ולחיות בבידוד (‏ויקרא י״ג:‏45,‏ 46‏)‏.‏

משום כך עשרת המצורעים עומדים במרחק מה מישוע.‏ אך הם קוראים אליו בקול רם:‏ ”‏ישוע,‏ מורנו,‏ רחם עלינו!‏”‏ כראותו את המצורעים אומר להם ישוע:‏ ”‏לכו והיראו אל הכוהנים”‏ (‏לוקס י״ז:‏13,‏ 14‏)‏.‏ בזאת הוא מגלה כבוד כלפי תורת אלוהים,‏ אשר מסמיכה את הכוהנים לקבוע שמצורעים אשר נרפאו ממחלתם נחשבים טהורים.‏ לאחר מכן הם יוכלו לחזור לחיות בקרב אנשים בריאים (‏ויקרא י״ג:‏9–17‏)‏.‏

עשרת המצורעים מאמינים שיש לישוע הכוח לחולל נסים.‏ הם הולכים לראות את הכוהנים עוד לפני שנרפאו.‏ בעודם בדרך,‏ אמונתם בישוע באה על שכרה.‏ הם מתחילים לראות ולהרגיש שבריאותם שבה אליהם!‏

תשעה מן המצורעים שנטהרו ממשיכים בדרכם.‏ אבל אחד מן העשרה אינו עושה כן.‏ איש זה הוא שומרוני,‏ והוא חוזר כדי לחפש את ישוע.‏ מדוע?‏ הוא אסיר תודה לישוע על מה שעשה למענו.‏ המצורע לשעבר ”‏מהלל את אלוהים בקול גדול”‏ מתוך הכרה בכך שבזכות אלוהים שבה אליו בריאותו (‏לוקס י״ז:‏15‏)‏.‏ כשהוא מוצא את ישוע הוא נופל לרגליו ומודה לו.‏

ישוע אומר לסובבים אותו:‏ ”‏הרי עשרה טוהרו.‏ אם כן,‏ היכן התשעה?‏ האם איש מלבד נוכרי זה לא חזר כדי להלל את אלוהים?‏”‏ אז אומר ישוע לשומרוני:‏ ”‏קום ולך לדרכך;‏ אמונתך ריפאה אותך”‏ (‏לוקס י״ז:‏17–19‏)‏.‏

ריפוי עשרת המצורעים ממחיש שישוע פועל בתמיכת יהוה אלוהים.‏ כעת אחד מן העשרה לא רק נרפא בזכות הנס שחולל ישוע אלא גם ככל הנראה מתחיל לצעוד בדרך המובילה לחיים.‏ כיום אלוהים אינו מחולל נסי ריפוי כאלה באמצעות ישוע.‏ אך בזכות אמונתנו בישוע אנו יכולים לצעוד בדרך לחיים — הדרך לחיי נצח.‏ האם אנחנו מגלים הכרת טובה,‏ כפי שעשה אותו שומרוני?‏