פניו של ישוע מועדות לירושלים,‏ אך ייתכן שהוא עדיין נמצא בביתו של זכי ביחד עם תלמידיו.‏ הם סבורים ש”‏מלכות אלוהים”‏,‏ שבראשה ימלוך ישוע,‏ עומדת לקום במהרה (‏לוקס י״ט:‏11‏)‏.‏ הם אינם מבינים נכונה את הנושא,‏ כשם שהם אינם תופסים שישוע חייב למות.‏ לכן הוא מספר משל כדי לעזור להם להבין שהמלכות תבוא בעתיד הרחוק.‏

הוא אומר:‏ ”‏איש אחד,‏ בן אצולה,‏ נסע לארץ רחוקה כדי להשיג סמכות מלכותית ולשוב כמלך”‏ (‏לוקס י״ט:‏12‏)‏.‏ מסע כזה אורך זמן.‏ ברור שישוע הוא ’‏בן האצולה’‏ הנוסע ל”‏ארץ רחוקה”‏,‏ אל השמיים,‏ היכן שאביו ייתן לו סמכות מלכותית.‏

לפי המשל,‏ לפני ש’‏בן האצולה’‏ עוזב,‏ הוא קורא אליו עשרה עבדים ונותן לכל אחד מָנֶה של כסף.‏ הוא אומר להם:‏ ”‏סחרו בהם עד בואי”‏ (‏לוקס י״ט:‏13‏)‏.‏ מני כסף הם בעלי ערך רב.‏ מנה אחד שווה לשכר שמרוויח עובד אדמה במשך יותר משלושה חודשים.‏

התלמידים ודאי מבינים שהם משולים לעשרת העבדים שבמשל,‏ שכן ישוע כבר השווה אותם בעבר לקוצרים (‏מתי ט׳:‏35–38‏)‏.‏ כמובן,‏ הוא לא ביקש מהם להביא קציר תבואה;‏ הקציר שהוא ביקש מורכב מתלמידים אחרים שיוכלו להיכנס אל מלכות אלוהים.‏ התלמידים חייבים להשתמש בכל המשאבים העומדים לרשותם על מנת לעזור לאנשים נוספים להפוך ליורשי המלכות.‏

מה עוד מגלה ישוע במשלו?‏ הוא אומר שבני ארצו של בן האצולה ”‏שנאו אותו ושלחו אחריו משלחת נציגים לומר,‏ ’‏איננו רוצים שהאיש הזה ימלוך עלינו’‏”‏ (‏לוקס י״ט:‏14‏)‏.‏ התלמידים יודעים שהיהודים אינם מקבלים את ישוע — כמה מהם אפילו רוצים להרגו.‏ אחרי מותו של ישוע ועזיבתו השמיימה,‏ רוב היהודים חושפים את גישתם כלפיו כאשר הם רודפים את תלמידיו.‏ מתנגדים אלה מראים בבירור שהם אינם רוצים שישוע ימלוך עליהם (‏יוחנן י״ט:‏15,‏ 16;‏ מעשי השליחים ד׳:‏13–18;‏ ה׳:‏40‏)‏.‏

ומה לגבי עשרת העבדים?‏ כיצד הם משתמשים בעשרת המנים שלהם עד ש’‏בן האצולה’‏ מקבל ”‏סמכות מלכותית”‏ וחוזר?‏ ישוע מספר:‏ ”‏לאחר שהשיג את סמכותו המלכותית,‏ חזר ואז קרא אליו את העבדים שבידיהם הפקיד את מטבעות הכסף,‏ על מנת לבדוק מה הרוויחו במסחרם.‏ התייצב לפניו הראשון ואמר,‏ ’‏אדוני,‏ המנה שלך הניב רווח של עשרה מנים’‏.‏ השיב ואמר לו,‏ ’‏יפה עשית,‏ עבד טוב!‏ הואיל והיית נאמן בדבר פעוט,‏ הרי לך סמכות על עשר ערים’‏.‏ בא השני ואמר לו,‏ ’‏אדוני,‏ המנה שלך הניב רווח של חמישה מנים’‏.‏ השיב ואמר לזה,‏ ’‏היה מופקד על חמש ערים’‏”‏ (‏לוקס י״ט:‏15–19‏)‏.‏

אם התלמידים יבינו שהם דומים לעבדים המנצלים את משאביהם בצורה מלאה על מנת לעשות עוד תלמידים,‏ הם יוכלו להיות בטוחים שישוע יהיה מרוצה מהם.‏ והם יוכלו להיות סמוכים ובטוחים שהוא יגמול להם על חריצותם.‏ כמובן,‏ לא לכל תלמידיו של ישוע יש אותן נסיבות בחיים,‏ לא כולם זוכים לאותן הזדמנויות ולא לכולם אותן יכולות.‏ עם זאת,‏ ישוע,‏ אשר מקבל ”‏סמכות מלכותית”‏,‏ יכיר במאמציהם לעשות תלמידים ויברך אותם על נאמנותם (‏מתי כ״ח:‏19,‏ 20‏)‏.‏

אולם שים לב לניגוד שבסיום משלו של ישוע:‏ ”‏אז בא [‏עבד]‏ אחר ואמר,‏ ’‏אדוני,‏ הנה המנה שלך;‏ שמרתי אותו עטוף בבד,‏ שכן פחדתי ממך כי איש קשה אתה — לוקח את מה שלא הפקדת וקוצר את מה שלא זרעת’‏.‏ אמר לו,‏ ’‏על־פי דבריך אשפוט אותך,‏ עבד רשע.‏ אם ידעת שאני איש קשה אשר לוקח את מה שלא הפקדתי וקוצר את מה שלא זרעתי,‏ מדוע לא הפקדת את כספי אצל השולחנים?‏ כך בבואי הייתי מקבל אותו בתוספת ריבית’‏.‏ אז אמר לעומדים לידו,‏ ’‏קחו ממנו את המנה ותנו אותו לזה שיש לו עשרה מנים’‏”‏ (‏לוקס י״ט:‏20–24‏)‏.‏

עבד זה לא התאמץ להגדיל את עושרה של מלכות אדונו,‏ ולכן הוא מאבד את מה שיש ברשותו.‏ השליחים מצפים לשלטונו של ישוע במלכות אלוהים.‏ לפיכך הם ככל הנראה מסיקים מדבריו על העבד האחרון שאם הם לא יהיו חרוצים,‏ לא יהיה להם מקום במלכות זו.‏

דבריו של ישוע ודאי מעודדים את התלמידים הנאמנים להגביר את מאמציהם.‏ הוא מסכם:‏ ”‏אומר אני לכם:‏ כל מי שיש לו יינתן לו עוד;‏ אך מי שאין לו,‏ גם מה שיש לו יילקח ממנו”‏.‏ הוא מוסיף שאויביו,‏ אשר אינם רוצים שהוא ’‏ימלוך עליהם’‏,‏ יוצאו להורג.‏ לאחר מכן ממשיך ישוע במסעו לירושלים (‏לוקס י״ט:‏26–28‏)‏.‏