זה עתה הדהים ישוע את הכוהנים הראשיים ואת זקני העם בבית המקדש,‏ אשר ערערו על הסמכות שבאמצעותה הוא פועל.‏ תשובתו משתיקה אותם.‏ לאחר מכן הוא מספר משל שחושף את טבעם האמיתי.‏

ישוע אומר:‏ ”‏לאיש אחד היו שני בנים.‏ ניגש אל הראשון ואמר לו,‏ ’‏בני,‏ לך לעבוד היום בכרם’‏.‏ השיב הבן ואמר,‏ ’‏לא אלך’‏,‏ אבל אחר כך התחרט והלך לכרם.‏ ניגש אל השני וביקש ממנו את אותו הדבר.‏ השיב הבן ואמר,‏ ’‏כן,‏ אדוני’‏,‏ אבל לא הלך.‏ מי משניהם עשה את רצון אביו?‏”‏ (‏מתי כ״א:‏28–31‏,‏ ע״ח,‏ מהדורת 2013)‏ התשובה ברורה — הבן הראשון הוא זה שבסופו של דבר עשה את רצון אביו.‏

לכן ישוע אומר למתנגדיו:‏ ”‏אמן אומר אני לכם:‏ המוכסים והזונות הולכים לפניכם למלכות אלוהים‏”‏.‏ המוכסים והזונות לא שירתו בתחילה את אלוהים.‏ אך בדומה לבן הראשון הם מאוחר יותר התחרטו וכעת הם עובדים אותו.‏ לעומתם,‏ מנהיגי הדת דומים לבן השני;‏ הם מתיימרים לשרת את אלוהים אך אינם עושים כן.‏ ישוע מציין:‏ ”‏יוחנן [‏המטביל]‏ בא והראה לכם את דרך הצדקה ולא האמנתם לו.‏ אולם המוכסים והזונות האמינו לו,‏ ואתם,‏ אף שראיתם זאת,‏ לא התחרטתם ולא האמנתם לו”‏ (‏מתי כ״א:‏31,‏ 32‏)‏.‏

מייד לאחר מכן מספר ישוע משל נוסף.‏ הפעם הוא מראה שמחדלם של מנהיגי הדת אינו מסתכם אך ורק בעובדה שהם אינם משרתים את אלוהים.‏ הם למעשה אנשים מרושעים.‏ ”‏איש אחד”‏,‏ מספר ישוע,‏ ”‏נטע כרם,‏ גידר אותו מסביב,‏ חצב בו בור לגת ובנה מגדל.‏ אחר כך החכיר אותו לְכורמים,‏ ונסע למקום רחוק.‏ בעת הבציר שלח את אחד מעבדיו אל הכורמים כדי לקבל מהם מפרי הכרם.‏ אך הם תפסו אותו,‏ היכו אותו ושלחו אותו בידיים ריקות.‏ שלח אליהם עבד נוסף,‏ והם פצעו אותו בראשו וביזו אותו.‏ אז שלח אחר,‏ והם הרגו אותו,‏ וגם רבים אחרים שלח אליהם — את חלקם היכו ואת חלקם הרגו”‏ (‏מרקוס י״ב:‏1–5‏)‏.‏

האם מאזיניו של ישוע יבינו את המשל?‏ ובכן,‏ ייתכן שהם זוכרים את דברי הגינוי שאמר ישעיהו:‏ ”‏כרם יהוה צבאות בית ישראל;‏ ואיש יהודה נְטַע שעשועיו.‏ וַיְקַו למשפט,‏ והנה מִשְׂפָּח [‏עוול]‏”‏ (‏ישעיהו ה׳:‏7‏)‏.‏ משלו של ישוע דומה.‏ בעל הכרם הוא יהוה,‏ והכרם הוא האומה היהודית,‏ המוקפת בגדר המגוננת של תורת אלוהים.‏ יהוה שלח נביאים כדי להדריך את עמו ולעזור להם להניב פרי טוב.‏

אולם ”‏הכורמים”‏ התעללו ב’‏עבדים’‏ שנשלחו אליהם והרגו אותם.‏ ישוע מסביר:‏ ’‏לבעל הכרם נותר אחד,‏ בנו אהובו.‏ שלח אותו אליהם אחרון בחשבו לעצמו,‏ ”‏את בני הם יכבדו”‏.‏ אלא שהכורמים אמרו איש אל רעהו,‏ ”‏זה היורש.‏ בואו נהרוג אותו והנחלה תהיה שלנו”‏.‏ הם תפסו אותו והרגו אותו’‏ (‏מרקוס י״ב:‏6–8‏)‏.‏

כעת שואל ישוע:‏ ”‏מה יעשה בעל הכרם?‏”‏ (‏מרקוס י״ב:‏9‏)‏ מנהיגי הדת משיבים:‏ ”‏בשל רשעתם יביא עליהם השמדה נוראית,‏ ואת הכרם יחכיר לכורמים אחרים אשר ייתנו לו את הפרי במועדו”‏ (‏מתי כ״א:‏41‏)‏.‏

שלא במתכוון,‏ הם חורצים בזאת את דינם שלהם,‏ שהרי הם נמנים עם ”‏הכורמים”‏ ב”‏כרם”‏ יהוה,‏ כלומר האומה היהודית.‏ הפרי שיהוה מצפה בצדק לקבל מן הכורמים הללו כולל אמונה בבנו,‏ המשיח.‏ ישוע מביט ישירות במנהיגי הדת ואומר:‏ ”‏האם מעולם לא קראתם את הכתוב:‏ ’‏האבן שמאסו הבונים הייתה לראש פינה.‏ מאת יהוה הייתה זאת,‏ ופלאית היא בעינינו’‏?‏”‏ (‏מרקוס י״ב:‏10,‏ 11‏)‏ אז מבהיר ישוע את הנקודה:‏ ”‏על כן אומר אני לכם:‏ מלכות אלוהים תילקח מכם ותינתן לעם המניב את פרייה”‏ (‏מתי כ״א:‏43‏)‏.‏

הסופרים והכוהנים הראשיים מבינים ש”‏עליהם סיפר [‏ישוע]‏ את המשל הזה”‏ (‏לוקס כ׳:‏19‏)‏.‏ כעת יותר מאי פעם הם רוצים להרוג אותו,‏ את ”‏היורש”‏ החוקי.‏ אך הם פוחדים מן ההמונים,‏ המחשיבים את ישוע לנביא,‏ ולכן הם אינם מנסים להרגו באותו הרגע.‏