אויביו הדתיים של ישוע זועמים.‏ זה עתה סיפר ישוע משלים החושפים את רשעותם.‏ הפרושים זוממים כעת להכשילו.‏ הם מנסים לגרום לו לומר משהו שהם יוכלו לנצל כדי להסגירו לידי הנציב הרומי,‏ והם משלמים לכמה מתלמידיהם לנסות להכשילו (‏לוקס ו׳:‏7‏)‏.‏

‏”‏מורנו”‏,‏ הם אומרים,‏ ”‏אנחנו יודעים שאתה מדבר ומלמד דברים נכונים ואינך נושא פנים,‏ אלא מלמד את דרך אלוהים על־פי האמת.‏ הגד לנו,‏ האם מותר לנו לתת מס לקיסר או לא?‏”‏ (‏לוקס כ׳:‏21,‏ 22‏)‏ חנופתם אינה מטעה את ישוע;‏ הוא יודע שמאחוריה מסתתרות צביעות וערמומיות.‏ אם יאמר,‏ ’‏לא,‏ אסור לשלם את המס הזה’‏,‏ הוא עלול להיות מואשם בהסתה למרד ברומא.‏ אך אם יאמר,‏ ’‏כן,‏ עליכם לשלם את המס’‏,‏ אזי ההמונים,‏ שממילא מואסים בשלטון הרומי,‏ יבינו לא־נכונה את דבריו ויפנו נגדו.‏ אם כן,‏ מהי תשובתו?‏

ישוע עונה להם ואומר:‏ ”‏צבועים,‏ מדוע אתם מנסים אותי?‏ הראו לי את מטבע המס”‏.‏ הם נותנים לו דינר,‏ והוא שואל אותם:‏ ”‏של מי הדמות הזאת והכתובת?‏”‏ הם משיבים:‏ ”‏של הקיסר”‏.‏ אז אומר להם ישוע ברוב תבונתו:‏ ”‏אם כן,‏ תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלוהים את אשר לאלוהים”‏ (‏מתי כ״ב:‏18–21‏)‏.‏

האנשים נדהמים מדבריו של ישוע.‏ תשובתו המבריקה סוכרת את פיהם והם הולכים משם.‏ אך היום טרם הסתיים,‏ וגם לא תמו מאמציהם להכשילו.‏ אחרי כישלונם של הפרושים ניגשים אל ישוע מנהיגיה של קבוצה דתית נוספת.‏

הצדוקים,‏ הטוענים שאין תחיית מתים,‏ מעלים שאלה הנוגעת לתחייה ולנישואי ייבום.‏ הם שואלים:‏ ”‏מורנו,‏ משה אמר:‏ ’‏אם ימות איש מבלי שהוליד ילדים,‏ חייב אחיו לשאת את אשתו ולהקים זרע לאחיו’‏.‏ ובכן,‏ היו אתנו שבעה אחים.‏ הראשון התחתן ומת,‏ וכיוון שלא היו לו ילדים השאיר את אשתו לאחִיו.‏ כך קרה גם לשני ולשלישי,‏ עד לשביעי.‏ אחרי כולם מתה האישה.‏ אם כן,‏ למי מבין השבעה תהיה היא לאישה בתחיית המתים‏?‏ היא הרי הייתה נשואה לכולם”‏ (‏מתי כ״ב:‏24–28‏)‏.‏

ישוע מסתמך על כתביו של משה,‏ אשר הצדוקים מקבלים,‏ ומשיב:‏ ”‏אתם טועים,‏ כי אינכם מכירים את הכתובים וגם לא את כוחו של אלוהים.‏ הרי כאשר קמים המתים לתחייה,‏ גברים אינם מתחתנים ונשים אינן נישאות,‏ אלא הם כמלאכים בשמיים.‏ ואשר לכך שהמתים קמים,‏ האם לא קראתם את מה שכתב משה בסיפור הסנה,‏ שאלוהים אמר לו:‏ ’‏אנוכי אלוהי אברהם,‏ אלוהי יצחק ואלוהי יעקב’‏?‏ אין הוא אלוהי המתים כי אם אלוהי החיים‏.‏ אתם טועים מאוד”‏ (‏מרקוס י״ב:‏24–27;‏ שמות ג׳:‏1–6‏)‏.‏ ההמון נדהם מתשובתו.‏

ישוע השתיק הן את הפרושים והן את הצדוקים.‏ לכן כעת מתנגדים אלה חוברים יחד כדי להמשיך לנסותו.‏ אחד הסופרים שואל אותו:‏ ”‏מורנו,‏ מהי המצווה הגדולה ביותר בתורה?‏”‏ (‏מתי כ״ב:‏36‏)‏.‏

ישוע משיב:‏ ”‏הראשונה היא,‏ ’‏שמע,‏ ישראל,‏ יהוה אלוהינו יהוה אחד,‏ ואהבת את יהוה אלוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל שכלך ובכל כוחך’‏.‏ והשנייה היא,‏ ’‏ואהבת לרעך כמוך’‏.‏ אין מצווה גדולה מאלו”‏ (‏מרקוס י״ב:‏29–31‏)‏.‏

כשמעו את התשובה,‏ אומר הסופר:‏ ”‏יפה,‏ מורי,‏ אמת אמרת ש’‏אחד הוא ואין עוד מלבדו’‏,‏ ושלאהוב אותו בכל לבבך ובכל שכלך ובכל כוחך,‏ ולאהוב את רעך כמוך חשוב יותר מכל עולה וזבח”‏.‏ בראותו שהסופר השיב בחוכמה,‏ אומר לו ישוע:‏ ”‏אינך רחוק ממלכות אלוהים”‏ (‏מרקוס י״ב:‏32–34‏)‏.‏

במשך שלושה ימים (‏ט׳,‏ י׳ ו־י״א בניסן)‏ לימד ישוע בבית המקדש.‏ חלק מהאנשים,‏ כמו אותו סופר,‏ הקשיבו לו בהנאה.‏ אך לא ניתן לומר זאת על מנהיגי הדת,‏ אשר כעת ’‏אינם מעזים עוד לשאול אותו שאלות’‏.‏