ישוע עדיין נמצא עם ארבעת שליחיו על הר הזיתים וכעת הוא מספר להם משל נוסף.‏ מספר ימים קודם לכן,‏ כשהיה ביריחו,‏ סיפר ישוע את המשל על המנים כדי להראות שהמלכות תבוא בעתיד הרחוק.‏ המשל שהוא מספר עכשיו כולל כמה מאפיינים דומים.‏ הוא מהווה חלק מתשובתו לשאלה על אות נוכחותו ואחרית הסדר העולמי,‏ והוא גם מדגיש שעל תלמידיו לטפל בחריצות במה שהוא מפקיד בידם.‏

ישוע מתחיל:‏ ”‏דומה הדבר לאיש שנסע למקום רחוק.‏ לפני כן קרא אליו את עבדיו והפקיד בידם את נכסיו”‏ (‏מתי כ״ה:‏14‏)‏.‏ לאור העובדה שישוע כבר השווה את עצמו לאיש שנסע לארץ אחרת ”‏כדי להשיג סמכות מלכותית”‏,‏ השליחים יכולים להסיק בקלות שישוע הוא ה”‏איש”‏ שעליו הוא מדבר כעת (‏לוקס י״ט:‏12‏)‏.‏

לפני שנוסע האיש שבמשל למקום רחוק,‏ הוא מפקיד בידי עבדיו נכסים יקרי ערך.‏ במהלך שלוש השנים וחצי של שירותו התמקד ישוע בהכרזת הבשורה הטובה על מלכות אלוהים והכשיר את תלמידיו לעשות את אותה המלאכה.‏ עכשיו הוא הולך,‏ והוא סמוך ובטוח שהם ימשיכו להיות פעילים במלאכה שהוא הכשיר אותם לבצע (‏מתי י׳:‏7;‏ לוקס י׳:‏1,‏ 8,‏ 9‏;‏ השווה יוחנן ד׳:‏38;‏ י״ד:‏12‏)‏.‏

כיצד האיש שבמשל מחלק את נכסיו?‏ ישוע מספר:‏ ”‏לזה נתן חמש כיכרי מטבעות כסף,‏ לזה שתיים ולזה אחת,‏ לכל איש כפי יכולתו,‏ ונסע”‏ (‏מתי כ״ה:‏15‏)‏.‏ מה יעשו העבדים בנכסים שהופקדו בידם?‏ האם ישתמשו בהם בחריצות ויגדילו את הונו של אדונם?‏ ישוע מסביר לשליחים:‏

‏”‏זה שקיבל חמש כיכרים הלך מייד,‏ סחר בהן והרוויח חמש נוספות.‏ כך עשה גם זה שקיבל שתיים,‏ והרוויח שתיים נוספות.‏ אבל העבד שקיבל רק אחת הלך וחפר באדמה וטמן את מטבעות הכסף של אדונו”‏ (‏מתי כ״ה:‏16–18‏)‏.‏ מה יקרה בשובו של האדון?‏

‏”‏אחרי זמן רב”‏,‏ ממשיך ישוע,‏ ”‏בא אדונם של העבדים ההם וערך אתם חשבון”‏ (‏מתי כ״ה:‏19‏)‏.‏ השניים הראשונים עשו את מיטבם,‏ ”‏איש כפי יכולתו”‏.‏ שניהם גילו חריצות ושקדנות,‏ והגדילו את מה שהופקד בידם.‏ העבד שקיבל חמש כיכרים הכפיל אותן וכן גם העבד שקיבל שתיים.‏ (‏באותם ימים פועל היה צריך לעבוד בערך 19 שנה כדי להרוויח סכום השווה לכיכר אחת.‏)‏ האדון משבח את שניהם באותן המילים:‏ ”‏יפה עשית,‏ עבד טוב ונאמן!‏ היית נאמן במעט,‏ אפקיד אותך על הרבה.‏ בוא והשתתף בשמחת אדונך”‏ (‏מתי כ״ה:‏21‏)‏.‏

אך המצב שונה לגבי העבד שקיבל כיכר אחת.‏ הוא אומר:‏ ”‏אדוני,‏ ידעתי שאתה איש תובעני הקוצר היכן שלא זרעת ואוסף היכן שלא זרית.‏ מאחר שפחדתי,‏ הלכתי והטמנתי את כיכרך באדמה.‏ הנה,‏ קח את מה ששייך לך”‏ (‏מתי כ״ה:‏24,‏ 25‏)‏.‏ הוא אפילו לא הפקיד את הכסף אצל השולחנים,‏ או הבנקאים,‏ כדי שיצבור לפחות מעט רווחים עבור אדונו.‏ למעשה,‏ הוא הזיק לאדונו כלכלית.‏

בצדק קורא לו האדון ”‏עבד רע ועצלן”‏.‏ מה שהיה לו נלקח ממנו וניתן לעבד שמוכן להתאמץ ולעבוד בחריצות.‏ אז קובע האדון את העיקרון הבא:‏ ”‏כל מי שיש לו יינתן לו עוד,‏ ושפע רב יהיה לו;‏ אך מי שאין לו,‏ גם מה שיש לו יילקח ממנו”‏ (‏מתי כ״ה:‏26,‏ 29‏)‏.‏

לתלמידי ישוע יש הרבה חומר למחשבה,‏ ולוּ רק בהקשר למשל הזה בלבד.‏ הם יכולים להבין שהזכות שישוע מפקיד בידם — הזכות היקרה לעשות תלמידים — היא בעלת ערך רב.‏ והוא מצפה מהם לנצל את הזכות הזו בחריצות.‏ ישוע אינו סבור שעל כולם לעשות את אותו הדבר במלאכת הכרזת הבשורה שהפקיד בידם.‏ לפי המשל,‏ כל אחד צריך לעשות את כל מה שהוא מסוגל לעשות ”‏כפי יכולתו”‏.‏ אך לא משתמע מכאן כלל וכלל שישוע יהיה מרוצה ממי שיהיה ”‏עצלן”‏ ולא יעשה את מיטבו בהגדלת נכסי אדונו.‏

עם זאת,‏ כמה עידוד ודאי שואבים השליחים מן ההבטחה:‏ ”‏כל מי שיש לו יינתן לו עוד”‏!‏