כבול כפושע פשוט,‏ נלקח ישוע אל חנן,‏ אשר היה הכוהן הגדול כאשר הדהים ישוע בצעירותו את המורים בבית המקדש (‏לוקס ב׳:‏42,‏ 47‏)‏.‏ כמה מבניו של חנן החזיקו מאוחר יותר במשרת הכוהן הגדול,‏ וכעת חתנו קַיָפָא משמש בתפקיד זה.‏

בשעה שישוע נמצא בביתו של חנן,‏ יש לקיפא זמן לכנס את הסנהדרין.‏ בבית דין זה יושבים 71 שופטים הכוללים את הכוהן הגדול ואחרים שהחזיקו בעבר במשרה זו.‏

חנן שואל את ישוע ”‏על אודות תלמידיו ותורתו”‏.‏ ישוע משיב בפשטות:‏ ”‏דיברתי אל העולם בגלוי.‏ תמיד לימדתי בבתי כנסת ובבית המקדש,‏ היכן שנקהלים כל היהודים,‏ ולא אמרתי דבר בסתר.‏ מדוע אתה שואל אותי?‏ שאל את אלה ששמעו את מה שאמרתי להם”‏ (‏יוחנן י״ח:‏19–21‏)‏.‏

אחד השומרים העומדים שם סוטר לישוע וגוער בו:‏ ”‏ככה אתה עונה לכוהן הראשי?‏”‏ אך ישוע יודע שהוא לא עשה כל רע,‏ ולכן אומר בתגובה:‏ ”‏אם אמרתי דבר לא־נכון,‏ הוכח זאת;‏ אך אם נכונים דבריי,‏ מדוע אתה מכה אותי?‏”‏ (‏יוחנן י״ח:‏22,‏ 23‏)‏ לאחר מכן שולח חנן את ישוע אל ביתו של חתנו קיפא.‏

בינתיים כבר התכנסו חברי הסנהדרין כולה — הכוהן הגדול,‏ זקני העם והסופרים.‏ הם נאספים בביתו של קיפא.‏ אין זה חוקי לקיים משפט כזה בליל הפסח,‏ אך הדבר אינו מניא אותם מלהוציא אל הפועל את מזימתם המרושעת.‏

קשה לומר שמדובר בקבוצה בלתי משוחדת.‏ אחרי שהקים ישוע את אלעזר לתחייה החליטו חברי הסנהדרין להביא למותו של ישוע (‏יוחנן י״א:‏47–53‏)‏.‏ וימים ספורים קודם לכן זממו מנהיגי הדת לתפוס את ישוע ולהרגו (‏מתי כ״ו:‏3,‏ 4‏)‏.‏ כן,‏ עוד לפני תחילת משפטו נגזר דינו של ישוע למות!‏

בנוסף לקיום התכנסות בלתי חוקית זו,‏ הכוהנים הראשיים ואחרים מן הסנהדרין מנסים למצוא אנשים שיעידו עדות שקר נגד ישוע כדי שתהיה להם עילה להאשימו.‏ הם מוצאים עדים רבים,‏ אך עדויותיהם אינן תואמות זו לזו.‏ לבסוף באים שניים וטוענים:‏ ”‏שמענו אותו אומר,‏ ’‏אני אהרוס את המקדש הזה שנבנה בידי אדם,‏ ובשלושה ימים אבנה מקדש אחר שאינו מעשה ידי אדם’‏”‏ (‏מרקוס י״ד:‏58‏)‏.‏ אבל גם עדויותיהם של אנשים אלה אינן תואמות.‏

אז שואל קיפא את ישוע:‏ ”‏אינך משיב דבר?‏ אינך שומע את מה שהם מעידים נגדך?‏”‏ (‏מרקוס י״ד:‏60‏)‏ ישוע שומר על שתיקה לנוכח ההאשמה הכוזבת שמטיחים בו העדים שגרסאותיהם סותרות.‏ לכן הכוהן הגדול קיפא מחליט לנקוט שיטה אחרת.‏

קיפא יודע שהיהודים רגישים לגבי כל מי שטוען להיות בן אלוהים.‏ קודם לכן,‏ כאשר כינה ישוע את אלוהים ’‏אביו’‏,‏ רצו היהודים להרגו מפני שלטענתם הוא ”‏השווה את עצמו לאלוהים”‏ (‏יוחנן ה׳:‏17,‏ 18;‏ י׳:‏31–39‏)‏.‏ קיפא מודע לתחושות הללו,‏ ולכן הוא תובע כעת בערמומיות מישוע:‏ ”‏אני משביע אותך באלוהים חיים שתאמר לנו אם אתה המשיח בן אלוהים!‏”‏ (‏מתי כ״ו:‏63‏)‏ כמובן,‏ ישוע כבר הודה שהוא בן אלוהים (‏יוחנן ג׳:‏18;‏ ה׳:‏25;‏ י״א:‏4‏)‏.‏ אם לא יעשה כן עכשיו,‏ הדבר עלול להתפרש כהתכחשות לכך שהוא בן אלוהים והמשיח.‏ לכן ישוע אומר:‏ ”‏אני הוא,‏ ואתם תראו את בן האדם יושב לימין הגבורה ובא בענני השמיים”‏ (‏מרקוס י״ד:‏62‏)‏.‏

בתגובה קורע קיפא בדרמטיות את בגדיו ומצהיר:‏ ”‏חילל הוא את שם אלוהים!‏ האם עוד זקוקים אנו לעדים?‏ הנה כעת שמעתם אותו מחלל את שם אלוהים.‏ מה דעתכם?‏”‏ חברי הסנהדרין פוסקים את הפסיקה הבלתי הוגנת:‏ ”‏בן מוות הוא”‏ (‏מתי כ״ו:‏65,‏ 66‏)‏.‏

אז הם מתחילים ללעוג לישוע ולהכותו באגרופיהם.‏ אחרים סוטרים לו ויורקים בפניו.‏ לאחר שהם מכסים את כל פניו וסוטרים לו,‏ הם אומרים לו בעוקצנות:‏ ”‏נבא!‏ מי היכה אותך?‏”‏ (‏לוקס כ״ב:‏64‏)‏ כמה מזעזע — בן אלוהים עובר התעללות במשפט לילי בלתי חוקי!‏