ישוע אינו מנסה להסתיר מפילטוס את העובדה שהוא אכן מלך.‏ בכל זאת,‏ מלכותו אינה מהווה איום לרומא.‏ ”‏מלכותי אינה חלק מן העולם הזה”‏,‏ אומר ישוע.‏ ”‏אילו הייתה מלכותי חלק מן העולם הזה,‏ היו משרתיי נלחמים שלא אמסר ליהודים.‏ אך מלכותי אינה מפה”‏ (‏יוחנן י״ח:‏36‏)‏.‏ כן,‏ לישוע יש מלכות,‏ אלא שהיא אינה מן העולם הזה.‏

פילטוס אינו מרפה מהנושא.‏ הוא שואל:‏ ”‏אם כן,‏ האם אתה מלך?‏”‏ ישוע מציין שמסקנתו של פילטוס נכונה ואומר לו:‏ ”‏אתה עצמך אמרת שאני מלך.‏ לכך נולדתי ולשם כך באתי אל העולם:‏ להעיד על האמת.‏ כל המצדד בָּאמת מקשיב לקולי”‏ (‏יוחנן י״ח:‏37‏)‏.‏

עוד קודם לכן אמר ישוע לתומא:‏ ”‏אני הדרך והאמת והחיים”‏.‏ עכשיו אפילו פילטוס שומע שהמטרה אשר לשמה נשלח ישוע אל הארץ היא להעיד על ”‏האמת”‏,‏ בייחוד על האמת לגבי מלכותו.‏ ישוע נחוש בדעתו להיות נאמן לאמת זו גם במחיר חייו.‏ פילטוס שואל:‏ ”‏מהי אמת?‏”‏ אך הוא אינו ממתין להסבר נוסף.‏ הוא סבור שהוא שמע מספיק כדי לפסוק בעניינו של ישוע (‏יוחנן י״ד:‏6;‏ י״ח:‏38‏)‏.‏

פילטוס חוזר אל ההמון שממתין מחוץ לארמון.‏ ישוע ככל הנראה ניצב לצדו בשעה שהוא אומר לכוהנים הראשיים ולאנשים שאתם:‏ ”‏אינני מוצא באיש הזה שום אשמה”‏.‏ המון העם זועם על החלטתו,‏ והאנשים מתעקשים:‏ ”‏הוא מתסיס את העם בדברים שהוא מלמד בכל יהודה,‏ אחרי שהתחיל בגליל והגיע עד לכאן”‏ (‏לוקס כ״ג:‏4,‏ 5‏)‏.‏

פילטוס ודאי נדהם מן הפנאטיות חסרת ההיגיון של היהודים.‏ בשעה שהכוהנים הראשיים וזקני העם ממשיכים לצעוק,‏ שואל פילטוס את ישוע:‏ ”‏אינך שומע את ההאשמות הרבות שהם משמיעים נגדך?‏”‏ (‏מתי כ״ז:‏13‏)‏ ישוע כלל אינו מנסה להשיב.‏ הרוגע שלו לנוכח ההאשמות הפרועות המושמעות נגדו מפתיע את פילטוס.‏

היהודים רמזו שישוע ”‏התחיל בגליל”‏.‏ פילטוס בודק את הנושא ומתברר לו שישוע אכן גלילי.‏ הדבר מעלה במוחו רעיון כיצד להימנע מלשפוט את ישוע.‏ הורדוס אנטיפס (‏בנו של הורדוס הגדול)‏ הוא מושל הגליל,‏ והוא נמצא בירושלים בעונת הפסח הנוכחית.‏ לכן פילטוס שולח את ישוע להורדוס.‏ הורדוס אנטיפס הוא זה שציווה לערוף את ראשו של יוחנן המטביל,‏ וכששמע מאוחר יותר שישוע מחולל גבורות חשש שמא ישוע הוא יוחנן שהוקם מן המתים (‏לוקס ט׳:‏7–9‏)‏.‏

הורדוס שמח לשמוע שהוא עומד לראות את ישוע.‏ אולם אין זה משום שהוא רוצה לעזור לישוע או להשתדל בכנות לבדוק אם יש בסיס להאשמות נגדו.‏ הורדוס פשוט סקרן,‏ והוא ’‏מקווה שישוע יחולל נס לנגד עיניו’‏ (‏לוקס כ״ג:‏8‏)‏.‏ אבל ישוע אינו מספק את סקרנותו של הורדוס.‏ למעשה,‏ כשהורדוס חוקר אותו ישוע אינו אומר מילה.‏ הורדוס וחייליו מאוכזבים מכך ומתחילים ”‏לשים אותו ללעג”‏ (‏לוקס כ״ג:‏11‏)‏.‏ הם מלבישים אותו בגלימה מפוארת ומלגלגים עליו.‏ לאחר מכן שולח הורדוס את ישוע בחזרה לפילטוס.‏ עד אותה עת היו פילטוס והורדוס אויבים,‏ אך כעת הם נעשים חברים טובים.‏

כשחוזר ישוע קורא אליו פילטוס את הכוהנים הראשיים,‏ את מנהיגי היהודים ואת ההמון ואומר להם:‏ ”‏חקרתי אותו לפניכם אך לא מצאתי כל יסוד להאשמות שאתם מעלים נגדו.‏ למעשה,‏ גם הורדוס לא מצא בו כל אשמה,‏ שהרי שלח אותו אלינו בחזרה.‏ ראו,‏ האיש לא עשה דבר המחייב עונש מוות.‏ לפיכך אעניש אותו ואשחרר אותו”‏ (‏לוקס כ״ג:‏14–16‏)‏.‏

פילטוס להוט לשחרר את ישוע,‏ שכן הוא מבין שהכוהנים מסרו אותו מתוך קנאה.‏ תוך כדי ניסיונו של פילטוס לשחרר את ישוע,‏ הוא מקבל סיבה נוספת לעשות זאת.‏ בשעה שהוא יושב על כס המשפט שולחת אליו אשתו את ההודעה:‏ ”‏הנח לאותו צדיק,‏ כי היום סבלתי מאוד בגללו בחלום”‏,‏ שקרוב לוודאי נבע ממקור אלוהי (‏מתי כ״ז:‏19‏)‏.‏

כיצד יוכל פילטוס לשחרר את האיש החף מפשע,‏ כפי שמן הראוי לעשות?‏