זו כעת ה”‏שעה השישית”‏,‏ או שעת הצהריים.‏ חשיכה מוזרה נופלת ”‏על כל הארץ עד השעה התשיעית”‏,‏ כלומר שלוש אחר הצהריים (‏מרקוס ט״ו:‏33‏)‏.‏ הגורם לעלטה המסתורית אינו ליקוי חמה.‏ ליקוי חמה מתרחש במולד הירח,‏ אך זו עונת הפסח והירח מלא.‏ כמו כן,‏ ליקוי חמה אורך מספר דקות,‏ ואילו חשיכה זו נמשכת הרבה יותר זמן.‏ לפיכך אלוהים הוא הגורם לאפלה זו!‏

תאר לעצמך כיצד משפיע הדבר על האנשים שלועגים לישוע.‏ בזמן החשיכה מתקרבות ארבע נשים אל עמוד ההוקעה — אמו של ישוע,‏ שלומית,‏ מרים המגדלית ומרים אמו של השליח יעקב,‏ המכונה יעקב הקטן.‏

השליח יוחנן נמצא עם אמו האבלה של ישוע ”‏ליד עמוד ההוקעה”‏.‏ מרים מתבוננת בבן אשר נשאה ברחמה ושבו טיפלה,‏ ושכעת תלוי על העמוד ומתייסר.‏ היא חשה כאילו ”‏חרב ארוכה”‏ מפלחת את נפשה (‏יוחנן י״ט:‏25;‏ לוקס ב׳:‏35‏)‏.‏ חרף כאביו העזים חושב ישוע על רווחתה.‏ הוא עושה מאמץ להניד בראשו לעבר יוחנן ואומר לאמו:‏ ”‏אישה,‏ הנה בנך”‏.‏ לאחר מכן הוא מניד בראשו לעבר מרים ואומר ליוחנן:‏ ”‏הנה אמך”‏ (‏יוחנן י״ט:‏26,‏ 27‏)‏.‏

ישוע מפקיד בידי השליח האהוב עליו במיוחד את הדאגה לאמו,‏ שהיא כעת קרוב לוודאי אלמנה.‏ ישוע יודע שאֶחיו למחצה,‏ בניה האחרים של מרים,‏ עדיין אינם מאמינים בו.‏ לכן הוא מוודא שמישהו ידאג הן לצרכיה הפיזיים והן לצרכיה הרוחניים.‏ איזו דוגמה טובה הוא מציב עבורנו!‏

בערך בסיום החשיכה ישוע אומר:‏ ”‏אני צמא”‏.‏ בזאת הוא מגשים את הכתוב (‏יוחנן י״ט:‏28;‏ תהלים כ״ב:‏16‏)‏.‏ ישוע מרגיש שאביו כביכול הסיר ממנו את הגנתו כדי שנאמנותו תיבחן עד תום.‏ המשיח קורא ככל הנראה בארמית בניב גלילי ואומר:‏ ”‏אלי,‏ אלי,‏ לְמָה שבקתני?‏”‏ שפירושו,‏ ”‏אלי,‏ אלי,‏ למה עזבתני?‏”‏ כמה מן העומדים שם מבינים לא־נכונה את דבריו ואומרים:‏ ”‏ראו!‏ לאליהו הוא קורא!‏”‏ אחד מהם רץ וטובל ספוג ביין חמוץ;‏ הוא מצמיד אותו לקצה של קנה ונותן לישוע לשתות.‏ אבל אחרים אומרים:‏ ”‏הניחו לו!‏ הבה נראה אם יבוא אליהו להוריד אותו”‏ (‏מרקוס ט״ו:‏34–36‏)‏.‏

אז קורא ישוע בקול ואומר:‏ ”‏נשלם!‏”‏ (‏יוחנן י״ט:‏30‏)‏ כן,‏ הוא השלים את כל מה שאביו שלח אותו לעשות עלי אדמות‏.‏ לבסוף ישוע אומר:‏ ”‏אבי,‏ בידך אפקיד רוחי”‏ (‏לוקס כ״ג:‏46‏)‏.‏ בזאת מפקיד ישוע את כוח חייו בידי יהוה תוך ביטחון שאלוהים ישיב לו אותו.‏ כשהוא חדור ביטחון בלתי מעורער באלוהים,‏ מרכין המשיח את ראשו ומת.‏

אז מתרחשת רעידת אדמה עזה המבקעת סלעים.‏ היא כל כך חזקה שקברים מחוץ לירושלים נפתחים וגופות מוטלות מהם החוצה.‏ עוברי אורח שרואים את הגופות החשופות נכנסים אל ”‏עיר הקודש”‏ ומדווחים על מה שראו (‏מתי י״ב:‏11;‏ כ״ז:‏51–53‏)‏.‏

כשמת ישוע,‏ הפרוכת הכבדה המפרידה בין הקודש ובין קודש הקודשים במקדש אלוהים נקרעת לשניים,‏ מלמעלה עד למטה.‏ המאורע המדהים מבטא את זעמו של אלוהים נגד מי שהרגו את בנו ומציין שהדרך אל תוך קודש הקודשים,‏ אל עצם השמיים,‏ פתוחה כעת (‏עברים ט׳:‏2,‏ 3;‏ י׳:‏19,‏ 20‏)‏.‏

האנשים מן הסתם מתמלאים פחד.‏ שר המאה האחראי על ההוצאה להורג אומר:‏ ”‏האיש הזה באמת היה בן אלוהים”‏ (‏מרקוס ט״ו:‏39‏)‏.‏ ייתכן שהוא נכח במשפטו של ישוע לפני פילטוס כאשר נידונה השאלה אם הוא אכן בן אלוהים.‏ עתה הוא משוכנע שישוע הוא אדם צדיק ושהוא למעשה בן אלוהים.‏

אחרים,‏ המזועזעים מן האירועים העל־טבעיים הללו,‏ חוזרים לבתיהם כשהם ”‏טופחים על לבם”‏ ובזאת מביעים את צערם העמוק ואת בושתם הרבה (‏לוקס כ״ג:‏48‏)‏.‏ בין המתבוננים מרחוק נמצאות תלמידות רבות שלעיתים התלוו אל ישוע במסעותיו.‏ גם הן הושפעו עמוקות מכל המאורעות הגורליים הללו.‏