הנשים ודאי המומות למצוא קבר שנראה ריק!‏ מרים המגדלית רצה אל ”‏שמעון פטרוס ואל התלמיד האחר,‏ זה האהוב על ישוע”‏ — השליח יוחנן (‏יוחנן כ׳:‏2‏)‏.‏ אך שאר הנשים שליד הקבר רואות מלאך.‏ ובתוך הקבר נמצא מלאך נוסף,‏ ”‏לבוש גלימה לבנה”‏ (‏מרקוס ט״ז:‏5‏)‏.‏

אחד המלאכים אומר להן:‏ ”‏אל תפחדו;‏ אני יודע שאת ישוע אשר הוקע אתן מחפשות.‏ הוא איננו כאן,‏ שהרי קם לתחייה כפי שאמר.‏ בואו וראו את המקום שבו שכב.‏ לכו מהר והגידו לתלמידיו שהוא קם מן המתים ואמרו להם,‏ ’‏הנה הוא הולך לפניכם אל הגליל’‏”‏ (‏מתי כ״ח:‏5–7‏)‏.‏ הנשים רצות משם להודיע לתלמידים ”‏כשהן רועדות ואחוזות תדהמה”‏ (‏מרקוס ט״ז:‏8‏)‏.‏

בינתיים מרים מצאה את פטרוס ויוחנן.‏ כשהיא מתנשפת בכבדות היא מודיעה להם:‏ ”‏לקחו את האדון מן הקבר,‏ ואיננו יודעות היכן הניחו אותו”‏ (‏יוחנן כ׳:‏2‏)‏.‏ פטרוס ויוחנן יוצאים משם בריצה.‏ יוחנן מהיר יותר ומגיע ראשון לקבר.‏ הוא מתבונן לתוכו ורואה את התכריכים,‏ אך נשאר בחוץ.‏

כשפטרוס מגיע הוא נכנס ישר פנימה.‏ הוא רואה את תכריכי הפשתן ואת הבד שעטף את ראשו של ישוע.‏ כעת נכנס יוחנן,‏ והוא מאמין למה שסיפרה מרים.‏ חרף מה שאמר ישוע קודם לכן,‏ איש מהם אינו מבין שהוא קם לתחייה (‏מתי ט״ז:‏21‏)‏.‏ הם תמהים על מה שראו,‏ וחוזרים הביתה.‏ אבל מרים,‏ שחזרה אל הקבר,‏ נשארת שם.‏

שאר הנשים הולכות בינתיים להודיע לתלמידים שישוע קם לתחייה.‏ בעודן רצות בדרך פוגש אותן ישוע ואומר:‏ ”‏שלום לכן!‏”‏ הן נופלות לרגליו ו’‏משתחוות לו’‏.‏ אז אומר להן ישוע:‏ ”‏אל תפחדו!‏ לכו וספרו לאחיי כדי שילכו אל הגליל ושם יראו אותי”‏ (‏מתי כ״ח:‏9,‏ 10‏)‏.‏

מוקדם יותר,‏ כשאירעה רעידת האדמה והופיעו המלאכים,‏ החיילים ששמרו על הקבר ”‏רעדו.‏.‏.‏ והיו כמתים”‏.‏ אחרי שהתאוששו נכנסו החיילים אל העיר ו”‏דיווחו לכוהנים הראשיים על כל מה שקרה”‏.‏ אז התייעצו הכוהנים עם זקני היהודים והחליטו לשחד את החיילים כדי שיסתירו את העניין ויגידו:‏ ”‏באו תלמידיו בלילה וגנבו את גופתו בשעה שישַנו”‏ (‏מתי כ״ח:‏4,‏ 11,‏ 13‏)‏.‏

חיילים רומים עלולים לקבל עונש מוות אם נרדמו בשמירה,‏ ולכן הכוהנים מבטיחים להם:‏ ”‏אם יגיע הדבר [‏השקר על כך שהם ישנו]‏ לאוזני הנציב,‏ נדבר על לבו ונפטור אתכם מדאגה”‏ (‏מתי כ״ח:‏14‏)‏.‏ החיילים מקבלים את השוחד ועושים כדברי הכוהנים.‏ כתוצאה מכך נפוצה בקרב היהודים השמועה הכוזבת שגופתו של ישוע נגנבה.‏

מרים המגדלית עדיין מתאבלת ליד הקבר.‏ היא מתכופפת כדי להביט לתוכו,‏ ואז רואה שני מלאכים לבושים לבן!‏ שניהם יושבים במקום שבו הייתה מונחת גופתו של ישוע.‏ אחד מהם יושב היכן שהיה ראשו של ישוע והשני היכן שהיו רגליו.‏ ”‏אישה,‏ למה את בוכה?‏”‏,‏ הם שואלים.‏ מרים משיבה:‏ ”‏לקחו את אדוני ואינני יודעת איפה הניחו אותו”‏.‏ מרים מסתובבת לאחור ורואה מישהו אחר.‏ הוא חוזר על שאלתם של המלאכים ומוסיף:‏ ”‏את מי את מחפשת?‏”‏ היא חושבת שהוא הגנן,‏ ולכן אומרת:‏ ”‏אדוני,‏ אם העברת אותו למקום אחר,‏ אמור לי היכן הנחת אותו,‏ ואני אקח אותו”‏ (‏יוחנן כ׳:‏13–15‏)‏.‏

למעשה,‏ מרים מדברת עם ישוע שהוקם לתחייה,‏ אבל באותו הרגע היא אינה יודעת זאת.‏ אולם כשהוא אומר לה,‏ ”‏מרים!‏”‏ היא מבינה שזה ישוע ומזהה אותו לפי הדרך שבה נהג לפנות אליה.‏ ”‏רבוני!‏”‏ (‏כלומר,‏ ”‏מורי!‏”‏)‏ אומרת מרים בשמחה.‏ אך מתוך חשש שהוא עומד לעלות השמיימה היא אוחזת בו.‏ לכן ישוע אומר לה:‏ ”‏חדלי לאחוז בי;‏ עדיין לא עליתי אל האב.‏ לכי אל אחיי ואמרי להם,‏ ’‏אני עולה אל אבי ואביכם,‏ אל אלוהיי ואלוהיכם’‏”‏ (‏יוחנן כ׳:‏16,‏ 17‏)‏.‏

מרים רצה אל המקום שבו התאספו השליחים והתלמידים.‏ היא אומרת להם:‏ ”‏ראיתי את האדון!‏”‏ ומוסיפה את סיפורה למה שהם כבר שמעו מפי הנשים האחרות (‏יוחנן כ׳:‏18‏)‏.‏ אלא שהדיווחים הללו ’‏נשמעים להם כדברי הבל’‏ (‏לוקס כ״ד:‏11‏)‏.‏