פרק 139
ישוע מכונן גן עדן ומשלים את משימתו
-
עתידם של הכבשים והעזים
-
רבים יזכו לחיות בגן עדן עלי אדמות
-
ישוע הוא אכן הדרך, האמת והחיים
מייד אחרי טבילתו ניצב ישוע בפני אויב אשר היה נחוש בדעתו להכשילו עוד בטרם החל בשירותו. כן, השטן ניסה שוב ושוב לפתות את ישוע. מאוחר יותר אמר ישוע על אותו רשע: ”הנה בא שר העולם הזה. אין לו אחיזה בי” (יוחנן י״ד:30).
השליח יוחנן ראה בחזון מה צפוי ל”דרקון הגדול, הנחש הקדמוני, הנקרא משמיץ ושטן”. אותו אויב אכזרי של האנושות יגורש מן השמיים ויֵרד ”בזעם רב, בידעו כי זמנו קצר” (ההתגלות י״ב:9, 12). למשיחיים יש סיבה טובה להאמין שהם חיים כיום ב’זמן הקצר’ הזה, ושבקרוב יושלך ”הדרקון, הנחש הקדמוני” אל התהום ויהיה במצב של חוסר פעילות למשך 000,1 שנות שלטונו של ישוע במלכות אלוהים (ההתגלות כ׳:1, 2).
מה יתרחש במהלך תקופה זו על פני כדור הארץ, מעוננו? מי יחיו כאן, ובאילו תנאים? ישוע עצמו סיפק את התשובות לשאלות אלה. במשלו על הכבשים והעזים הוא הראה איזה עתיד צפוי לאנשים צדיקים דמויי כבשים, אשר משתפים פעולה עם אֶחיו של ישוע ומיטיבים עמם. הוא גם הבהיר מה יהיה גורלם של מי שעושים את ההיפך, מי שהם דמויי עזים. ישוע אמר: ”אלה [העזים] ילכו לאבדון עולם, והצדיקים [הכבשים] לחיי עולם” (מתי כ״ה:46).
הדבר עוזר לנו להבין את מה שאמר ישוע לפושע שהוקע לצדו. ישוע לא הבטיח לאיש זה את אותו הגמול שהובטח לשליחיו הנאמנים, הגמול להיות חלק ממלכות השמיים. ישוע הבטיח לאותו חוטא מתחרט: ”אמן אומר אני לך היום, אתה תהיה אתי בגן עדן” (לוקס כ״ג:43). לפיכך איש זה קיבל את התקווה לחיות בגן עדן — במעין פארק או גן יפהפה. מן ההיגיון שמי שיוכיחו עצמם כיום ככבשים וילכו ”לחיי עולם” יחיו גם הם בגן עדן זה.
הדבר משתלב עם התיאור שמסר השליח יוחנן לגבי התנאים שישררו אז על פני כדור הארץ. הוא אמר: ”הנה אוהל אלוהים עם בני האדם, והוא ישכון אתם, והם יהיו עַמו. ואלוהים עצמו יהיה עמם. והוא ימחה כל דמעה מעיניהם, והמוות לא יהיה עוד; גם אבל וזעקה וכאב לא יהיו עוד. הדברים שהיו חלפו” (ההתגלות כ״א:3, 4).
על מנת שאותו פושע יוכל ליהנות מן החיים בגן עדן, הוא יצטרך לקום לתחייה. והוא לא יהיה היחיד שיוקם לתחייה. ישוע הבהיר זאת כשאמר: ”קרבה השעה שכל שוכני הקברים ישמעו את קולו ויצאו; מי שעשו מעשים טובים תהיה תקומתם לחיים, ומי שעשו מעשים נתעבים תהיה תקומתם למשפט” (יוחנן ה׳:28, 29).
אך מה לגבי השליחים הנאמנים והמספר המוגבל של האחרים אשר יהיו עם ישוע בשמיים? המקרא אומר: ”הם יהיו כוהניהם של אלוהים ושל המשיח, וימלכו עמו במהלך אלף השנים” (ההתגלות כ׳:6). שותפיו לשלטון של המשיח חיו כגברים וכנשים עלי אדמות. לכן הם ללא ספק ישלטו מן השמיים ברחמים ובהבנה על נתיניהם שעל הארץ (ההתגלות ה׳:10).
ישוע יחיל את ערך קורבן הכופר שלו על בני האדם שיחיו עלי אדמות ויסיר מהם את קללת החטא התורשתי. הוא ושותפיו לשלטון ירוממו את בני האדם הנאמנים אל השלמות. כן, בני האדם ייהנו אז מן החיים שאלוהים הועיד עבורם מלכתחילה כאשר אמר לאדם וחוה להתרבות ולמלא את הארץ. אפילו המוות שנגרם כתוצאה מחטאו של אדם לא יהיה עוד!
כך ישלים ישוע את כל מה שהטיל עליו יהוה לעשות. בסוף אלף שנות שלטונו ימסור ישוע את המלכות ואת המשפחה האנושית המושלמת לידי אביו. השליח פאולוס כתב על אודות הענווה העילאית שיפגין ישוע במעשה זה: ”כאשר הכול יוכנע תחתיו, אז גם הבן עצמו ייכנע למי שהכניע את הכול תחתיו כדי שאלוהים יהיה הכול לכול” (קורינתים א׳. ט״ו:28).
ברור אפוא שישוע ממלא תפקיד חיוני בהגשמת מטרותיו המפוארות של אלוהים. ובשעה שמטרות אלה ימשיכו להתממש לעולמי עולמים, הוא יגשים לגמרי את מה שאמר על עצמו: ”אני הדרך והאמת והחיים” (יוחנן י״ד:6).