זהו יום השבת,‏ וישוע עדיין בירושלים.‏ בשעה שהוא ותלמידיו עוברים ברחובות העיר,‏ הם רואים קבצן שהיה עיוור מלידה.‏ התלמידים שואלים את ישוע:‏ ”‏רבי,‏ מי חטא שהוא נולד עיוור?‏ הוא או הוריו?‏”‏ (‏יוחנן ט׳:‏2‏)‏.‏

התלמידים יודעים שאין לָאיש איזושהי נפש סמויה מן העין שהייתה קיימת לפני לידתו.‏ אך הם אולי תוהים אם אדם יכול לחטוא עוד ברחם אמו.‏ ישוע משיב:‏ ”‏לא הוא חטא ולא הוריו;‏ אין זה אלא כדי שייראו בו מעשי אלוהים”‏ (‏יוחנן ט׳:‏3‏)‏.‏ לפיכך לא איש זה ולא הוריו היו אשמים בעוון או בחטא מסוימים שגרמו לו להיוולד עיוור.‏ לאמיתו של דבר,‏ כתוצאה מחטאו של אדם הראשון כל בני האדם נולדים לא־מושלמים ולוקים במגרעות ובפגמים,‏ כגון עיוורון.‏ עם זאת,‏ עיוורונו של האיש מעניק לישוע הזדמנות להראות את מעשי אלוהים,‏ כפי שעשה בפעמים אחרות כאשר ריפא אנשים מתחלואיהם.‏

ישוע מדגיש עד כמה דחוף לעשות מעשים אלה:‏ ”‏עלינו לעשות את מעשי שולחי ביום”‏,‏ הוא אומר.‏ ”‏הלילה מתקרב ואז איש לא יוכל לעשות כל מלאכה.‏ כל עוד אני בעולם,‏ אני אור העולם”‏ (‏יוחנן ט׳:‏4,‏ 5‏)‏.‏ כן,‏ בקרוב ימות ישוע וירד אל חשכת הקבר,‏ ושם לא יוכל לעשות דבר.‏ בינתיים הוא מקור הארה לעולם.‏

אך האם ירפא ישוע את האיש?‏ ואם כן,‏ כיצד?‏ ישוע יורק על האדמה ומכין טיט בעזרת הרוק.‏ הוא מורח את הטיט על עיניו של העיוור ואומר לו:‏ ”‏לך ורחץ את עיניך בבריכת השילוח”‏ (‏יוחנן ט׳:‏7‏)‏.‏ האיש מציית.‏ לאחר שהוא עושה כדברי ישוע,‏ הוא יכול לראות!‏ חשוב עד כמה הוא מאושר מכך שלראשונה בחייו הוא מסוגל לראות!‏

שכניו ואחרים שהכירו אותו כעיוור נדהמים.‏ ”‏האין זה האיש שהיה יושב ומקבץ נדבות?‏”‏ הם שואלים.‏ כמה משיבים:‏ ”‏זה הוא”‏,‏ ואילו אחרים אינם מאמינים בכך ואומרים:‏ ”‏לא,‏ הוא רק דומה לו”‏.‏ האיש עצמו מגיב ואומר:‏ ”‏זה אני”‏ (‏יוחנן ט׳:‏8,‏ 9‏)‏.‏

משום כך הם שואלים אותו:‏ ”‏כיצד נפקחו עיניך?‏”‏ והוא משיב:‏ ”‏איש ששמו ישוע הכין טיט,‏ מרח אותו על עיניי ואמר לי,‏ ’‏לך אל בריכת השילוח ורחץ בה את עיניך’‏.‏ לכן הלכתי ורחצתי ומאז אני רואה”‏.‏ אז הם שואלים אותו:‏ ”‏היכן האיש הזה?‏”‏ והקבצן משיב:‏ ”‏אינני יודע”‏ (‏יוחנן ט׳:‏10–12‏)‏.‏

האנשים לוקחים את האיש אל הפרושים,‏ אשר גם הם רוצים לדעת כיצד שב אליו מאור עיניו.‏ הוא אומר להם:‏ ”‏הוא מרח טיט על עיניי,‏ ואני רחצתי את עיניי ומאז אני רואה”‏.‏ אין זה אלא הגיוני לצפות שהפרושים ישמחו בשמחתו של הקבצן שנרפא.‏ אך במקום זאת כמה מהם מדברים בגנות ישוע.‏ ”‏האיש הזה אינו מאת אלוהים”‏,‏ הם טוענים,‏ ”‏כי אינו שומר את השבת”‏.‏ אולם אחרים אומרים:‏ ”‏כיצד איש חוטא יכול לחולל נסים כאלה?‏”‏ (‏יוחנן ט׳:‏15,‏ 16‏)‏ לפיכך הם חלוקים בדעותיהם.‏

לנוכח המחלוקת שנוצרה,‏ הם פונים אל האיש שמסוגל כעת לראות ושואלים אותו:‏ ”‏מה דעתך על האיש שפקח את עיניך?‏”‏ לעיוור לשעבר אין כל ספק לגבי ישוע,‏ והוא משיב להם:‏ ”‏נביא הוא”‏ (‏יוחנן ט׳:‏17‏)‏.‏

הפרושים מסרבים להאמין בכך.‏ הם אולי סבורים שישוע והאיש הזה רקמו מזימה כדי להתעות את העם.‏ הם מגיעים למסקנה שאחת הדרכים ליישב את העניין היא לשאול את הורי הקבצן אם הוא באמת היה עיוור.‏