שיר 122
עמדו איתן והיו יציבים!
(קורינתים א׳. ט״ו:58)
-
1. פַּחַד, אֵימָה בָּעוֹלָם אוֹחֲזִים.
מִן הֶעָתִיד חֲרֵדִים הָעַמִּים.
אַךְ יַצִּיבִים נִהְיֶה בְּכָל עֵת,
וְאֶת הָאֵל נְשָׁרֵת.
(פזמון)
יַצִּיבִים וַחֲזָקִים,
מִן הָעוֹלָם נִבְדָּלִים.
נַעֲמֹד אֵיתָנִים
לָעַד, לְעוֹלָמִים!
-
2. לָנוּ מַצִּיב הָעוֹלָם פִּתּוּיִים;
לֹא נִכָּנַע, נִהְיֶה נָא עֵרִים.
אִם נִתְהַלֵּךְ בְּדַרְכּוֹ שֶׁל הָאֵל
לֹא נִמּוֹט, לֹא נִכָּשֵׁל.
(פזמון)
יַצִּיבִים וַחֲזָקִים,
מִן הָעוֹלָם נִבְדָּלִים.
נַעֲמֹד אֵיתָנִים
לָעַד, לְעוֹלָמִים!
-
3. אֶת יְהֹוָה בְּכָל לֵב נַעֲבֹד,
בְּשֵׁרוּתֵנוּ נָסֵב לוֹ כָּבוֹד.
הָבָה נַחְזִיק בַּבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה —
יְשׁוּעָתֵנוּ קְרוֹבָה!
(פזמון)
יַצִּיבִים וַחֲזָקִים,
מִן הָעוֹלָם נִבְדָּלִים.
נַעֲמֹד אֵיתָנִים
לָעַד, לְעוֹלָמִים!
(ראה גם לוקס כ״א:9; פט״א ד׳:7.)
