פרק 16
”התווה תו על מצחות האנשים”
במוקד: כיצד הותוו הנאמנים בימי יחזקאל בתו ההינצלות ומה משמעות הדבר בימינו
1–3. (א) מדוע יחזקאל המום, ומה הוא מגלה בנוגע להשמדתה של ירושלים? (ב) אילו שאלות נבחן?
יחזקאל המום! הוא זה עתה ראה בחזון את התועבות שעושים היהודים הכופרים במקדש בירושלים. * המורדים הללו חיללו את המקום שהיה מרכז עבודת אלוהים הטהורה בישראל. אך ההשחתה לא נעצרה במקדש. ממלכת יהודה התמלאה אלימות. מצבה חסר תקנה. יהוה, שנפגע עמוקות ממעשיו של עמו הנבחר, אומר ליחזקאל: ”אפעל בחמה” (יח׳ ח׳:17, 18).
2 כמה יחזקאל נעצב מהידיעה שירושלים והיכלה, שנחשב פעם לקדוש, עוררו את חמתו של יהוה ועומדים להישמד! הוא ודאי תוהה: ’מה לגבי הנאמנים שבעיר? האם הם יינצלו? ואם כן, כיצד?’ התשובות אינן מאחרות לבוא. מייד לאחר שיחזקאל שומע את הדין החמור שנגזר על ירושלים, הוא שומע קול גדול המזמן את מי שיוציאו לפועל את משפט אלוהים (יח׳ ט׳:1). בהמשך החזון הנביא מגלה, למרבה הקלתו, שההשמדה לא תהיה אקראית, אלא סלקטיבית. הראויים יינצלו!
3 גם אנחנו, העומדים בפני קץ הסדר העולמי המרושע הזה, עשויים לתהות מי יינצלו מההשמדה הגדולה הקרבה. לכן הבה נבחן: (1) מה ראה יחזקאל בהמשך החזון? (2) כיצד התגשם החזון בימיו? (3) איזו משמעות יש לחזון הנבואי בימינו?
”קראו לאלה אשר יענישו את העיר”
4. תאר מה הדבר הבא שראה ושמע יחזקאל בחזון.
4 מה הדבר הבא שיחזקאל ראה ושמע בחזון? (קרא יחזקאל ט׳:1–11.) שבעה אנשים באו ”מכיוון השער העליון הפונה צפונה”, אולי בקרבת סמל הקנאה או היכן שהנשים ביכו את האל תמוז (יח׳ ח׳:3, 14). השבעה נכנסו לחצר הפנימית של המקדש ונעמדו ליד מזבח הנחושת. אך הם לא באו להקריב קורבן. יהוה כבר לא קיבל את הקורבנות שהוקרבו במקדש. שישה מהאנשים עמדו ”איש איש עם כלי מפצו בידו”. אולם האיש השביעי היה שונה בתכלית. הוא היה לבוש פשתן ובידו לא היה נשק, אלא ’קסת סופר’.
5, 6. מה נוכל להסיק על מי שהותוו בתו? (ראה תמונה בתחילת הפרק.)
5 מה היה על האיש בעל קסת הסופר לעשות? יהוה עצמו העניק לו תפקיד חשוב: ”עבור בתוך העיר, בתוך ירושלים, והתווה תו על מצחות האנשים הנאנחים והנאנקים על כל התועבות הנעשות בתוכה”. ייתכן שבאותו רגע יחזקאל נזכר שמאות שנים קודם לכן ההורים הנאמנים בעם ישראל היזו דם על המשקופים והמזוזות של בתיהם כאות להצלת בכוריהם מהשמדה (שמ׳ י״ב:7, 22, 23). האם התו שהתווה האיש בעל קסת הסופר על מצחות האנשים נועד למלא מטרה דומה ולשמש כסמל לכך שמי שנושא אותו צריך להינצל מהשמדת ירושלים?
6 התשובה מתבהרת כאשר בוחנים את הבסיס להתוויית התו. את התו היה צריך להתוות על מצחם של ”הנאנחים והנאנקים” על התועבות הנעשות ’בתוך העיר’. מה נוכל להסיק על מי שהותוו בתו? בין היתר, הם נעצבו עד מאוד לא רק בגלל עבודת האלילים שהתבצעה במקדש, אלא גם בגלל האלימות, האי־מוסריות והשחיתות שמילאו את ירושלים (יח׳ כ״ב:9–12). ניתן גם להסיק שהם לא הסתירו את רגשותיהם. אותם ישרי לב ללא ספק הוכיחו במילים ובמעשים את התיעוב שחשו לנוכח מה שהתרחש בארצם ואת מסירותם לעבודת אלוהים הטהורה. מתוך רחמים יהוה יחוס על אותם ראויים.
7, 8. כיצד היה על האנשים בעלי כלי המפץ לבצע את משימתם, ומה הייתה התוצאה הסופית?
7 כיצד היה על ששת האנשים בעלי כלי המפץ לבצע את משימתם? יחזקאל שמע את ההנחיות שנתן להם יהוה: היה עליהם ללכת אחרי האיש בעל קסת הסופר ולהרוג את כולם מלבד את מי שמצחותיהם הותוו בתו. ”ממקדשי תחלו”, הנחה אותם יהוה (יח׳ ט׳:6). היה עליהם להתחיל בלב ליבה של ירושלים, המקדש, אשר כבר לא נחשב קדוש בעיני יהוה. החללים הראשונים היו ה”זקנים אשר לפני הבית” — 70 זקני ישראל אשר היו במקדש והקטירו קטורת לאלילי כזב (יח׳ ח׳:11, 12; ט׳:6).
8 מה הייתה התוצאה הסופית? לאחר מכן יחזקאל ראה ושמע את האיש בעל קסת הסופר מדווח ליהוה: ”עשיתי ככל אשר ציווית עליי” (יח׳ ט׳:11). איננו יכולים שלא לתהות: ’מה אירע לתושבי ירושלים? האם היו בעיר נאמנים ששרדו את השמדתה?’
כיצד התגשם החזון בימי יחזקאל?
9, 10. מי היו חלק מהנאמנים ששרדו את השמדת ירושלים, ומה נוכל להסיק לגביהם?
9 קרא דברי הימים ב׳. ל״ו:17–20. נבואת יחזקאל התגשמה ב־607 לפה״ס, כאשר הצבא הבבלי השמיד את ירושלים ואת מקדשה. הבבלים היו כ’כוס ביד יהוה’, או הכלי שבו השתמש כדי לשפוך את זעמו על ירושלים הבוגדנית (יר׳ נ״א:7). האם ההשמדה הייתה חסרת הבחנה? לא. חזון יחזקאל ניבא שלא כולם ייהרגו על־ידי הבבלים (בר׳ י״ח:22–33; פט״ב ב׳:9).
10 מספר נאמנים שרדו, ביניהם הרכבים, עבד־מלך הכושי, ירמיהו הנביא ומזכירו ברוך (יר׳ ל״ה:1–19; ל״ט:15–18; מ״ה:1–5). מחזון יחזקאל אנו יכולים להסיק שכל אלה ’נאנחו ונאנקו על כל התועבות’ שנעשו בירושלים (יח׳ ט׳:4). עוד לפני ההשמדה הם ללא ספק הראו את סלידתם מהרוע ואת מסירותם לעבודת אלוהים הטהורה, וכך הבטיחו את הינצלותם.
11. את מי סימלו ששת האנשים בעלי כלי המפץ והאיש בעל קסת הסופר?
11 האם אותם נאמנים הותוו בתו הינצלות, פשוטו כמשמעו? אין כל תיעוד לכך שיחזקאל או כל נביא אחר עברו ברחבי ירושלים והתוו תו ממשי על מצחות הנאמנים. מכאן שהחזון הנבואי של יחזקאל חושף את שאירע בתחום השמימי, הסמוי מעיני האדם. האיש בעל קסת הסופר וששת האנשים בעלי כלי המפץ למעשה ייצגו את יצוריו הרוחניים הנאמנים של יהוה, המוכנים תמיד לעשות את רצונו (תהל׳ ק״ג:20, 21). יהוה השתמש במלאכיו כדי לכוון את הוצאתו לפועל של המשפט על ירושלים הבוגדנית. המלאכים כביכול התוו תו על מצחותיהם של מי שנועדו להינצל ווידאו שההשמדה תהיה סלקטיבית, ולא חסרת הבחנה.
מה משמעות חזון יחזקאל בימינו?
12, 13. (א) מדוע שפך יהוה את חמתו על ירושלים, ומדוע עלינו לצפות לתגובה דומה בימינו? (ב) האם ירושלים הבוגדנית היא סמל נבואי לנצרות? הסבר. (ראה התיבה ”האם ירושלים היא סמל נבואי לנצרות?”)
12 כיום אנו עומדים בפני משפט אלוהי חסר תקדים — ”צרה גדולה אשר לא הייתה כמוה מראשית העולם ועד עתה, ואף לא תהיה כמוה” (מתי כ״ד:21). לקראת אותו אירוע הרה גורל מתעוררות כמה שאלות חשובות: האם ההשמדה הקרבה תהיה סלקטיבית, ולא אקראית? האם עובדיו הטהורים של יהוה יותוו בדרך כלשהי בתו הינצלות? במילים אחרות, האם לחזון הנבואי של יחזקאל על האיש בעל קסת הסופר יש התגשמות בימינו? התשובה לכל שלוש השאלות היא כן. כיצד אנו מגיעים למסקנה הזאת? כדי להשיב על כך, הבה נשוב לחזון יחזקאל.
13 האם אתה זוכר מדוע יהוה שפך את חמתו על ירושלים הקדומה? שים לב פעם נוספת לכתוב ביחזקאל ט׳:8, 9. (קרא.) כאשר יחזקאל חשש שמא החורבן הקרב ישים קץ ל”כל שארית ישראל”, יהוה מנה ארבע סיבות למשפט. ראשית, ”עוון” האומה היה ”גדול מאוד מאוד”. * שנית, ארץ יהודה ”מלאה שפיכות דמים”. שלישית, ירושלים, בירת ממלכת יהודה, ”מלאה שחיתות”. ורביעית, העם תירץ תירוצים ושכנע את עצמו שיהוה ”אינו רואה” את מעשיו הרעים. האין זה נשמע כמו כתב אישום נגד עולמנו הבלתי מוסרי, האלים, המושחת וחסר האמונה? הואיל ויהוה ”אינו מתחלף או משתנה”, מה שעורר את כעסו המוצדק בימי יחזקאל ודאי מעורר בו תגובה דומה בימינו (יעקב א׳:17; מל׳ ג׳:6). לכן ניתן לצפות שגם בימינו תוטל על ששת האנשים בעלי כלי המפץ ועל האיש בעל קסת הסופר משימה דומה.
לששת האנשים בעלי כלי המפץ תהיה בקרוב עבודה לבצע (ראה סעיפים 12, 13)
14, 15. אילו דוגמאות מראות שיהוה מזהיר את האנשים לפני עת ההשמדה?
14 אך כיצד מתגשם החזון הנבואי של יחזקאל בימינו? אם נבחן כיצד התגשם החזון בעבר נוכל להבין מה מצפה לנו כעת ובעתיד. הבה נראה כמה התפתחויות שכבר קרו ועוד יקרו בעתיד כחלק מהתגשמות נבואת יחזקאל.
15 יהוה מזהיר את האנשים לפני עת ההשמדה. כפי שראינו בפרק 11 בספר, יהוה מינה את יחזקאל ”לצופה לבית ישראל” (יח׳ ג׳:17–19). משנת 613 לפה״ס הזהיר יחזקאל בבירור את עם ישראל מפני ההשמדה המתקרבת. גם נביאים אחרים, לרבות ישעיהו וירמיהו, הזהירו מפני האסון שיומט על ירושלים (יש׳ ל״ט:6, 7; יר׳ כ״ה:8, 9, 11). באמצעות המשיח, יהוה משתמש כיום בקבוצה קטנה של משרתים משוחים על מנת להזין את עובדיו הטהורים — את שאר העבדים — אך גם כדי להזהיר אחרים מפני הצרה הגדולה המתקרבת בצעדי ענק (מתי כ״ד:45).
16. האם בתור משרתי יהוה אנו מתווים בתו את מי שיינצלו? הסבר.
16 משרתי יהוה אינם מתווים בתו את מי שיינצלו. זכור שיחזקאל לא התבקש לעבור בירושלים בעצמו ולהתוות אחרים בתו ההינצלות. באופן דומה, תפקידנו כיום בתור עבדים במשפחתו הרוחנית של המשיח אינו להתוות בתו את מי שראויים להינצל, אלא לבשר. אנו מתייחסים לתפקידנו ברצינות. לכן אנו מבשרים בהתלהבות את הבשורה הטובה על מלכות אלוהים ומזהירים שעולמנו המרושע שועט אל עבר קיצו (מתי כ״ד:14; כ״ח:18–20). כך מתאפשר לנו לעזור לישרי הלב לחבוק את עבודת אלוהים הטהורה (טימ״א ד׳:16).
17. מה על כל אדם לעשות כעת על מנת שיוכל לקבל את תו ההינצלות בעתיד?
17 כדי לשרוד את ההשמדה הקרבה, על כל אדם להוכיח את אמונתו כעת. כפי שכבר ראינו, מי ששרדו את השמדת ירושלים ב־607 לפה״ס הוכיחו עוד קודם לכן שהם סולדים מרוע ומסורים לעבודת אלוהים הטהורה. כך נכון גם בימינו. לפני שתבוא ההשמדה, אנשים צריכים להראות שהם ’נאנחים ונאנקים’ ונעצבים עמוק בליבם על רשעת העולם הזה. ובמקום להסתיר את רגשותיהם, עליהם להוכיח במילים ובמעשים את מסירותם לעבודת אלוהים הטהורה. איך הם יכולים לעשות כן? עליהם להגיב בחיוב לפעילות הבישור המתבצעת כיום, ללבוש את האישיות המשיחית, להיטבל כסמל להקדשתם ליהוה ולתמוך בנאמנות באחי המשיח (יח׳ ט׳:4; מתי כ״ה:34–40; אפ׳ ד׳:22–24; פט״א ג׳:21). רק מי שבוחרים בדרך החיים הזו כעת — ויעבדו את אלוהים בטוהר כאשר תפרוץ הצרה הגדולה — יוכלו לקבל את תו ההינצלות.
18. (א) כיצד ומתי יתווה ישוע המשיח את הראויים? (ב) האם המשוחים הנאמנים זקוקים לתו ההינצלות? הסבר.
18 התוויית הראויים תתרחש בתחום השמימי. בימי יחזקאל מילאו המלאכים תפקיד בהתוויית הנאמנים בתו ההינצלות. בהתגשמות המודרנית, האיש בעל קסת הסופר מסמל את ישוע המשיח ש’יבוא בתפארתו’ כשופט כל העמים (מתי כ״ה:31–33). ביאתו של ישוע תתרחש במהלך הצרה הגדולה, לאחר השמדת דתות הכזב. * באותה עת מכרעת, בדיוק לפני פרוץ הר מגידון, ישפוט ישוע את האנשים ככבשים או כעיזים. חברי ’ההמון הרב’ יישפטו ככבשים, או יותוו בתו המעיד כי הם ”ילכו... לחיי עולם” (ההת׳ ז׳:9–14; מתי כ״ה:34–40, 46). מה לגבי המשוחים הנאמנים? אין הם זקוקים לתו ההינצלות כדי לשרוד את הר מגידון. הם יקבלו את החותם הסופי שלהם לפני מותם או לפני פרוץ הצרה הגדולה. ובשלב כלשהו לפני תחילת הר מגידון הם יעלו לשמיים (ההת׳ ז׳:1–3).
19. מי יתלוו לישוע כאשר יוציא לפועל את המשפט נגד הסדר העולמי הזה? (ראה התיבה ”נאנחים ונאנקים, מותווים ומנפצים — מתי וכיצד?”)
19 המלך השמימי, ישוע המשיח, וצבאותיו השמימיים יוציאו לפועל את המשפט נגד הסדר העולמי הזה. בחזון יחזקאל ששת האנשים בעלי כלי המפץ החלו בהשמדה רק לאחר שהאיש בעל קסת הסופר השלים את מלאכתו (יח׳ ט׳:4–7). באופן דומה, ההשמדה הקרבה תחל אחרי שישוע ישפוט את אנשי כל העמים ויתווה את הכבשים בתו ההינצלות. לאחר מכן, במהלך מלחמת הר מגידון, ישוע יצא בראש כוחות ההשמדה השמימיים, שיכללו את המלאכים הקדושים ואת כל 000,144 שותפיו לשלטון, כדי להילחם בעולם המרושע הזה עד חורמה. הוא יושיע את עובדיו הטהורים של יהוה ויובילם אל עולם חדש אשר צדקה תשכון בו (ההת׳ ט״ז:14–16; י״ט:11–21).
20. אילו לקחים מעודדים למדנו מחזון יחזקאל על האיש בעל קסת הסופר?
20 כמה מעודדים הלקחים שלמדנו מהחזון על האיש בעל קסת הסופר! יש לנו ביטחון מוחלט שיהוה לא ישמיד צדיק עם רשע (תהל׳ צ״ז:10). אנו יודעים מה עלינו לעשות כעת כדי לקבל בעתיד את תו ההינצלות. כעובדיו של יהוה אנו נחושים לעשות את מיטבנו כדי להכריז את הבשורה הטובה באוזני מי שנאנחים ונאנקים על רשעת עולמו של השטן ולהזהיר שקיצו מתקרב. כך אולי תהיה לנו הזכות לעזור לבעלי ”נטיית הלב הנכונה” להצטרף אלינו לעבודת יהוה הטהורה בתקווה לקבל את תו ההינצלות שיוביל אותם לעולם החדש ורב־הצדקה שיכונן אלוהים (מה״ש י״ג:48).
^ המילה ”עוון” נגזרת, על־פי מקור אחד, מלשון ”עיוות וסטייה מדרך הישר”. מקור אחר מציין כי מדובר ב”מונח בעל משמעות דתית עמוקה, אשר כמעט תמיד נוגע לאשמה מוסרית או עוול נגד אלוהים”.
^ נראה כי השמדת בבל הגדולה לא תביא למותם של כל חברי דתות הכזב. באותה עת אפילו חלק ממנהיגי הדת אולי ינטשו את דתות הכזב ויטענו שמעולם לא היו חלק מהן (זכ׳ י״ג:3–6).
