נבואות המקרא וההיסטוריה מראות באופן חד־משמעי שישוע החל למלוך בשמיים ב־1914,‏ אז החלה אחרית ימיו של הסדר העולמי של השטן.‏ מה עשה ישוע עם המלכתו?‏ האם מייד שחרר את משרתיו הארציים מכבלי בבל הגדולה?‏ האם מינה את ”‏העבד הנאמן והנבון”‏ ב־1914 והחל במלאכת הקציר האדירה?‏ (‏מתי כ״ד:‏45‏)‏.‏

אין זה ייתכן.‏ זכור שהשליח פטרוס ציין בהשראת אלוהים שהמשפט ’‏יחל בבית אלוהים’‏ (‏פט״א ד׳:‏17‏)‏.‏ ברוח דומה ניבא מלאכי על העת שבה יבוא יהוה לבית תפילתו בליווי ”‏שליח הברית”‏,‏ בן אלוהים (‏מל׳ ג׳:‏1–5‏)‏.‏ תהיה זו תקופה של צריפה ובחינה.‏ האם ההיסטוריה עולה בקנה אחד עם הנבואות הללו?‏

 בהחלט כן!‏ התקופה שבין 1914 לתחילת 1919 הייתה תקופה קשה של בחינה וצריפה עבור תלמידי המקרא,‏ כפי שכונו אז עדי־יהוה.‏ ב־1914 רבים ממשרתי אלוהים עלי אדמות התאכזבו מכך שסדר עולמי זה לא הגיע לקיצו כפי שקיוו.‏ אכזבתם גברה ב־1916,‏ עם מותו של צ׳ארלס ט.‏ ראסל,‏ אשר הוביל במרץ את פעילותם של משרתי אלוהים.‏ כמה מהאחים שנקשרו יתר על המידה לאח ראסל התנגדו באופן פעיל למאמציו של ג׳וזף פ.‏ רתרפורד,‏ אשר נכנס לנעליו.‏ ב־1917 החלו להיווצר פילוגים שאיימו על אחדות הארגון.‏ ואז,‏ ב־1918,‏ בעידוד כמורת הנצרות,‏ אח רתרפורד ושבעה מעמיתיו נשפטו,‏ הורשעו שלא בצדק והוכנסו מאחורי סורג ובריח.‏ המשרדים הראשיים בברוקלין נסגרו.‏ ברור שבשלב זה משרתי אלוהים טרם שוחררו מבבל הגדולה!‏

אך מה קרה ב־1919?‏ פני הדברים השתנו במהירות מסחררת!‏ בתחילת אותה שנה שוחררו רתרפורד ועמיתיו מהכלא ומייד ניגשו לעבודה.‏ בהתראה קצרה אורגן כינוס היסטורי,‏ והחלה הוצאתו לאור של כתב עת חדש:‏ תור הזהב (‏כיום עורו!‏‏)‏.‏ כתב העת היה מיועד למבצעי הטפה בקרב הציבור הרחב.‏ בנוסף,‏ בכל קהילה מונה משגיח שתפקידו היה לארגן ולקדם את השירות.‏ על מנת לסייע בארגון פעילות הבישור,‏ החל להתפרסם באותה שנה גם הבּוּלֶטִין (‏כיום אורח חיינו ושירותנו המשיחיים — גיליון פעילות לאסיפה‏)‏.‏

מה עמד מאחורי כל אלו?‏ המשיח שחרר את עמו מהשבי בבבל הגדולה.‏ הוא מינה את עבדו הנאמן והנבון,‏ ומלאכת הקציר החלה.‏ מאז אותה שנה מכרעת צמחה הפעילות לממדים עצומים.‏